על פי תקנה 84 ותקנה 120 לתקנות ההגנה (שעת חירום) 1945, רשאי המפקד הצבאי להחרים את רכושם – ובכלל זה את כספם – של תושבי השטחים הכבושים, כל אימת שמתעורר חשד כי הרכוש שייך ל"התאחדות בלתי-מותרת" או משמש לפעילות פלילית או ביטחונית. עד לאחרונה ניתן היה לפנות לבית המשפט הצבאי בהליך של "ערער" על החרמות שהתבצעו מכוח תקנות ההגנה לשעת חירום, ובלבד שהערער הוגש בטרם חלפו שלושה חודשים מיום שנודע לבעל הרכוש על ההחרמה. ואולם, ביום 25.12.2013 הוציא המפקד הצבאי
צו חדש, אשר קובע בבוטות, כי החלטות להחרים את רכושם של תושבי השטחים אינן ניתנות לערעור בפני בית המשפט הצבאי, "ואין אחריהן ולא כלום". בצו נקבע כי הוא חל
רטרואקטיבית, על כל החרמת רכוש שבוצעה מאז כיבוש השטחים בשנת 1967.
במועד פרסום הצו החדש היו תלויים ועומדים בפני בית המשפט הצבאי
שני ערערים שהגיש המוקד להגנת הפרט, בעניינם של שני פלסטינים שכספם הוחרם עת חצו את מעבר הגבול בגשר אלנבי, בדרכם מירדן לגדה המערבית. נוכח תחולתו הרטרואקטיבית של הצו, ביקש בית המשפט הצבאי מהצדדים לערערים הללו, בכללם כאמור המוקד, למסור את עמדתם בדבר סמכותו העניינית לדון בהם, אך עוד טרם שנערך דיון, הוגשה עתירה לבג"ץ בעניין סוגיית חוקיותו של הצו – ובכללה שאלת סמכותו העניינית של בית המשפט הצבאי. לאור התפתחות זאת,
עתר המוקד לבג"ץ, בדרישה לבטל את הצו החדש, והדיון בשני המקרים הספציפיים של החרמת הכספים נדחה עד להכרעה בהליכים העקרוניים.
במקביל להגשת העתירה
פנה המוקד לצבא, בבקשה לפי חוק חופש המידע, ודרש לקבל נתונים בעניין החרמת רכושם של תושבי השטחים. בין השאר ביקש המוקד לדעת כמה צווים להחרמת רכוש מכוח תקנות ההגנה לשעת חירום הוציא המפקד הצבאי בשנים 2013-2011.
ביום 20.8.2014
השיב הצבא לבקשה. מהנתונים שהתקבלו עולה תמונה מדאיגה, לפיה בתוך שנתיים גדל היקף החרמות הרכוש בלמעלה מפי ארבעה! בעוד שבשנת 2011 הוציא המפקד הצבאי צו אחד בלבד מכוח תקנות ההגנה לשעת חירום, בשנת 2012 הוצאו 25 צווים כאלה, ואילו בשנת 2013 חתם המפקד הצבאי על לא פחות מ-116(!) צווים מכוח התקנות לשעת חירום. כאמור, הצו החדש אינו מאפשר הגשת ערעור על ההחרמות, אלא בפני בית המשפט העליון, ואף שומט את הקרקע תחת ההליכים המתנהלים בבית המשפט הצבאי, אף שאלה הוגשו טרם פרסומו.
המדינה, מצידה, אינה מודאגת כלל ועיקר. בעקבות הגשת העתירות נגד הצו החדש, הודיעה זו האחרונה כי היא עורכת "עבודת מטה בנושא", ומאז ביקשה מספר דחיות להגשת תגובתה לבית המשפט, בטענה שעבודה זו "טרם הסתיימה". בהתאם לארכה האחרונה שניתנה לה, צריכה המדינה להגיש את תגובתה לעתירות עד ליום 30.10.2014.
