מאז אישרה הכנסת את
חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), ההליך לאיחוד משפחות (אחמ"ש) של תושבי ירושלים המזרחית עם בני זוגם, תושבי השטחים הכבושים, אינו מסתיים בקבלת מעמד קבע בישראל, ולמעשה אינו מסתיים כלל. על פי החוק, שהותם של תושבי השטחים, המבקשים לחיות בישראל עם בני זוגם תושבי ירושלים המזרחית, מוסדרת אך ורק באמצעות היתרי שהייה, וגם זאת רק אם לבת הזוג תושבת השטחים מלאו כבר 25 שנים או שבן הזוג תושב השטחים הוא בן 35 שנים ומעלה. הפעם הראשונה בה מוסדר נושא שהותו של בן הזוג הזר בישראל אורכת בדרך כלל כשנה ולא פעם אף למעלה מכך. במקרים אחרים ניאות משרד הפנים לאשר לבן הזוג הזר לקבל היתר שהייה בישראל רק לאחר סדרה ארוכה של הליכים בירוקרטיים ומשפטיים, הנמשכים עשור ויותר.
משרד הפנים מסרב לאשר לבני זוג מן השטחים לקבל אשרות שהייה בישראל לפני אישור בקשותיהם לאיחוד משפחות, ובכך הוא מאלץ אותם להתגורר בירושלים ללא היתרים, בעודם ממתינים להחלטתו. עד לאחרונה המתינו בני הזוג להכרעה בעניין בקשותיהם לאחמ"ש ללא חשש מגירוש, שכן משרד הפנים החיל עליהם נוהל כללי, שנקבע לפני כעשור, שאסר על הרחקת אדם מישראל כל עוד מתנהלת בעניינו בקשה למתן מעמד. אולם באוקטובר 2013 שינה משרד הפנים את נהליו וקבע, כי גם אם הבקשה למעמד לבני זוג שהם תושבי השטחים עודה מתנהלת, ניתן להרחיקם לשטחים – וזאת בניגוד לבני זוג זרים אחרים, שהרחקתם מישראל טרם אישור הבקשה אסורה!
ביום 13.4.2014 הגיש תושב ירושלים המזרחית בקשה לאיחוד משפחות עם אשתו, המתגוררת עמו בעיר. בו ביום שיגר המוקד להגנת הפרט
פנייה למשרד הפנים, בדרישה שלא לנקוט כנגד האישה – המטופלת בארבעה ילדים קטינים – צעדי הרחקה מישראל. משלא התקבל כל מענה לפנייה משך למעלה מחודשיים, הגיש המוקד
ערר לבית הדין לעררים, להורות למשרד הפנים להימנע מלהרחיק את האישה מביתה אשר בירושלים, כל עוד הבקשה לאחמ"ש שהגיש עבורה בעלה תלויה ועומדת, ולחלופין, לאשר לה לקבל היתר שהייה בישראל.
בערר טען המוקד, כי למשרד הפנים הסמכות – ולעתים, כמו במקרה שלפנינו, אף החובה – לסטות מנהליו; כי הנהלים המונעים מתושבי השטחים הגנה מפני גירוש, בעת שמתנהל הליך לאיחוד משפחות עימם, מנוגדים לפסיקה ולעקרונות המידתיות והסבירות; כי חוק האזרחות והכניסה לישראל אינו מונע מתן הגנה לתושבי השטחים בזמן שמתבררת בקשתם לאחמ"ש, ויותר מכך, חוק זה אף מאפשר לתת להם היתרים לשהייה בישראל עד להכרעה בעניינם.
למרבה ההפתעה, ביום 16.7.2014 אישר משרד הפנים את הבקשה לאחמ"ש והאישה קיבלה היתר שהייה בישראל. הטיפול הראשוני בבקשה לאיחוד משפחות, שאורך על פי רוב שנה לפחות, נמשך במקרה זה שלושה חודשים בלבד! לא נותר אלא לתהות מדוע הפכו הסחבת וההתעמרות הבירוקרטית, שמאפיינים את טיפולו של משרד הפנים בבקשות לאיחוד משפחות, לעניין שבשגרה והאם חוסר הנכונות להתמודד עם הטענות העקרוניות שהעלה המוקד הוא שזירז את הטיפול במקרה זה.
