המוקד להגנת הפרט - לאחר מאבק משפטי ממושך: משרד הפנים שיפר את אופן הטיפול בבקשות לרישום ילדים שרק אחד מהוריהם תושב קבע בישראל
חזרה לעמוד הקודם
12.06.2014

לאחר מאבק משפטי ממושך: משרד הפנים שיפר את אופן הטיפול בבקשות לרישום ילדים שרק אחד מהוריהם תושב קבע בישראל

על פי נהלי משרד הפנים, ילדים שרק אחד מהוריהם תושב קבע בישראל אינם נרשמים במרשם האוכלוסין הישראלי באופן אוטומטי, בין אם נולדו בישראל ובין אם נולדו מחוצה לה. למעשה, רישומם של ילדים אלו במרשם מתאפשר רק לאחר פרוצדורה מפרכת וממושכת, במסגרתה נדרש ההורה הישראלי להוכיח כי "מרכז חייו" היה בישראל בשנתיים שקדמו להגשת הבקשה לרישום הילד. במקרה שפקידי משרד הפנים אינם משתכנעים – תוך כדי הטיפול בבקשה לרישום הילד – כי מרכז חיי המשפחה אכן מצוי בישראל מזה שנתיים, הילד לא יירשם במרשם האוכלוסין. מצב שכזה שולל מהילד מעמד בישראל, פוגע בזכויותיו לתא משפחתי מוגן, מקשה על מימוש זכויותיו לחינוך ולבריאות והופך אותו לזר, החשוף לגירוש מארצם של אמו או אביו.

הדרישה שהציב משרד הפנים עד לאחרונה, לפיה בקשה לרישום ילדי-תושבים במרשם האוכלוסין הישראלי תוגש רק במקרים בהם ניתן להוכיח, על פי מסמכים ואישורים שונים, שהמשפחה מנהלת "מרכז חיים" בישראל במשך שנתיים לפחות, הביאה להשלכות קשות במיוחד על ילדים הנכללים בחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת השעה). זאת, משום שהחוק מבחין בין ילדים שהתגוררו בעבר בשטחים הכבושים, או נרשמו בהם, לפי גילאיהם בזמן הגשת הבקשה לרישומם בישראל, ויוצר שני מעמדות השונים זה מזה: ילדים עד גיל 14, ששר הפנים רשאי להעניק להם מעמד בישראל, וילדים מעל גיל 14, ששר הפנים אינו רשאי להעניק להם מעמד בישראל, והם יקבלו, לכל היותר, היתר שהייה בישראל מטעם הצבא (היתר מת"ק).

לשם המחשה – בשל החובה שקבע משרד הפנים, להמתין שנתיים עד להגשת הבקשה לרישום הילד, ילד מהשטחים שחזר לישראל בגיל 13, למשל, לא יוכל לבקש להסדיר את מעמדו אלא בגיל 15, אבל אז כבר לא יהיה זכאי למעמד, אלא להיתרי מת"ק בלבד. ואילו ילד שהגיע לישראל בגיל 16 וחודש, כלל לא יקבל היתר לחיות עם משפחתו בישראל, שכן שנתיים לאחר מועד הגעתו כבר לא ייחשב קטין.

בשנת 2006 הגישה תושבת ירושלים המזרחית, הנשואה לפלסטיני תושב הגדה המערבית, בקשה לרישום ילדיה – המוגדרים "תושבי השטחים" על פי הוראת השעה – כתושבי קבע בישראל. בעת הגשת הבקשה לא השלימה המשפחה את תקופת השנתיים של "מרכז חיים" בישראל, ולפיכך נדחתה הבקשה על הסף. בשנת 2009, כאשר הגישה האם בקשה נוספת, כבר היו שניים מילדיה בני למעלה מ-14 שנים, ועל כן לא ניתן להם אלא היתר מת"ק מתחדש. ערר שהגיש המוקד להגנת הפרט על החלטת משרד הפנים שלא לרשום את הילדים נדחה, וכמוהו גם השגה שהוגשה בעניינם.

ביום 16.5.2011 עתר המוקד לבית המשפט המחוזי, להורות למשרד הפנים לרשום את שני הילדים ולקבוע, כי המועד הקובע לעניין רישומם יהיה גילם במועד שהוגשה הבקשה. המוקד טען, כי ההתניה שיצר משרד הפנים – בין הגשת בקשה לרישום ילדים לבין קיום "מרכז חיים" בישראל בשנתיים שלפני כן על ידי ההורה הישראלי – מבטאת מדיניות קיצונית ובלתי מידתית, הפוגעת בטובת הילד ובטובת התא המשפחתי. עוד טען המוקד, כי סירובו של משרד הפנים לקבל בקשות לרישום ילדים לפני שמלאו שנתיים ל"מרכז חיים" בישראל, מנוגד לעיקרון לפיו מעמדו של ילד יושווה לזה של הורהו המשמורן תושב המדינה. בית המשפט המחוזי דחה את העתירה, בקובעו כי מדיניותו של משרד הפנים עולה בקנה אחד עם הקבוע בהוראת השעה ואינה חורגת ממתחם הסבירות.

המוקד ערער על פסק הדין בפני בית המשפט העליון, וטען, בין השאר, כי תכליתה היחידה של המדיניות בה נוקט משרד הפנים היא צמצום מספר הילדים מירושלים המזרחית שיזכו לקבל מעמד בישראל. בדיון בערעור הקשו שופטי בית המשפט העליון על המדינה ורמזו, כי יש מקום לשקול ולאפשר הגשת בקשות לרישום ילדים גם לפני שאלה השלימו שנתיים של "מרכז חיים" בישראל. עקב כך הודיעה המדינה, ביום 9.9.2013, כי תשנה את נהליה "לגבי בקשות חדשות שיוגשו מכאן ואילך".

בנוהל המעודכן לרישום ילדים שנולדו בישראל ורק אחד מהוריהם תושב קבע במדינה, וכן בנוהל המקביל העוסק בילדים שנולדו מחוץ לישראל, נקבע, כי בקשות לרישום ילדים שיוגשו לפני תום שנתיים של "מרכז חיים" בישראל, לא יידחו על הסף, אלא יישארו תלויות ועומדות עד שימלאו שנתיים למגורי המשפחה בישראל – אז יוחלט אם לאשר את הבקשה או לדחותה, בהתאם להוכחות אותן תציג המשפחה אודות קיומו של "מרכז חיים" בישראל. משמעות הדבר היא, שמעמד הילד ייקבע על פי גילו בעת הגשת הבקשה, ולא על פי גילו בזמן שהמשפחה הצליחה להוכיח "מרכז חיים" של שנתיים. עם זאת, בנהלים המעודכנים מצוין באופן מפורש, כי המדיניות החדשה חלה רק על בקשות לרישום ילדים שהוגשו לאחר יום 1.9.2013.

בתגובה שהגיש לבית המשפט, עמד המוקד על כך שהנהלים החדשים יוחלו גם על אותם ילדים שהוריהם ביקשו להסדיר את מעמדם לפני הודעת המדינה בדבר שינוי המדיניות, והדגיש, כי "טובתם של ילדים איננה עניין טכני או פרוצדוראלי אלא עניין שבמהות". בית המשפט לא ניאות להורות על החלה רטרואקטיבית של המדיניות החדשה, אולם המליץ למשרד הפנים לאשר את הבקשות שהוגשו בשמם של שני הילדים נשוא הערעור.

ואמנם, ביום 11.6.2014 החליט משרד הפנים, "כעניין שבמחווה", להעניק לשני הילדים מעמד תושב ארעי בישראל למשך שנתיים, שלאחריהן ישודרג מעמדם למעמד קבע. בית המשפט נתן להודעת המשרד תוקף של פסק דין, ובכך הסתיים הליך הערעור.

לצפייה במודעה (בערבית) שפורסמה בעיתון אלקודס בעניין שינוי הנהלים