ביום 27.7.2014
פנה המוקד להגנת הפרט לפרקליטות המדינה, בדרישה להעביר לידיו רשימה של כל הפלסטינים שנעצרו במהלך הלחימה ברצועת עזה והועברו למתקני מעצר בשטח ישראל. זאת, כדי למנוע מצב בו מוחזקים מאות בני אדם במקומות לא ידועים, כאשר הם חשופים לחלוטין לפגיעה מתמשכת בזכויותיהם הבסיסיות. המוקד הדגיש, כי המצב השורר ברצועה בשל הלחימה המתנהלת שם, מקשה מאד על משפחות לדעת מה עלה בגורל יקיריהן – האם נעצרו, נהרגו או נמלטו מבתיהם, והוסיף, כי כארגון העוסק באיתור מקום החזקתם של עצורים ובשמירה על זכויותיהם, מחובתו בזמנים שכאלו למלא את מקומן של משפחות העצורים בבירור זהותם ומקומות החזקתם של העצורים.
ביום 28.7.2014, התקבלה
תשובת הפרקליטות, לפיה אין בכוונת המדינה להעביר לידי המוקד את הרשימה המבוקשת. תחת זאת, הופנה המוקד להגשת פניות פרטניות – הכוללות את פרטיהם המזהים המלאים של העצורים
ונתמכות באסמכתאות להוכחת זיקתו של הפונה לעצור הנטען – למרכז השליטה הצבאי (משל"ט כליאה).
לאור תשובה מקוממת זו,
עתר המוקד לבג"ץ, להורות למדינה למסור את המידע אודות העצורים תושבי רצועת עזה, המוחזקים במתקנים צבאיים בתחומי מדינת ישראל, ולקיים את חובתה לרושמם כדין. המוקד מדגיש, כי התנאים שמציבה המדינה לצורך איתור מקום החזקתו של עצור מהרצועה אינם מתקבלים על הדעת בשעה קשה זו, וטוען, כי הזכות לקבל הודעה בדבר מעצרו של אדם ומקום החזקתו היא זכות יסוד, הן של העצור והן של בני משפחתו. זכות זו היא תנאי הכרחי למימושן של זכויות אחרות, כמו הזכות לייצוג משפטי והזכות להתערבות בעניין תנאי מעצרו של הכלוא. עוד טוען המוקד, כי מערכת שלטונית שאינה מקפידה על רישום העצור במקום מעצרו ועל היכולת לקבל אינפורמציה שוטפת על סמך רישום זה, אינה ממלאת את חובתה ומועלת בתפקידה.
בית המשפט קבע, כי על המדינה להשיב לעתירה עד ליום 1.8.2014, בשעה 10:00.
