ביום 31.10.2001 הרגו חיילים פלסטיני שהחנה את רכבו בחצר בית אחותו בטולכרם. מצ"ח החלה לחקור את האירוע כשנה וחצי לאחר מכן, ועדויות החיילים והמפקדים שלקחו חלק באירוע נגבו בחלוף שנה וחצי נוספות. מחומר החקירה עלה, כי החיילים ביקשו וקיבלו מהמג"ד "אישור הריגה", בהתבסס על חשד לפיו האיש מתצפת ומכוון ירי לעבר עמדות החיילים באמצעות מכשיר הטלפון הנייד שלו. על בסיס חשד זה – שלא נבדק קודם לאירוע הירי ולא לאחריו – ירו בו החיילים, בכוונה להרגו, תוך שימוש בנשק ש"יכול רק להרוג".
המוקד להגנת הפרט ניהל
מאבק משפטי ארוך שנים כדי להביא את האחראים להוצאה להורג לדין.
עתירה שהגיש המוקד לבג"ץ נמחקה, לאחר שהמדינה הודיעה כי הפרקליט הצבאי הראשי יסביר, מדוע לא הפנה בזמנו את תיק החקירה לבחינת היועץ המשפטי לממשלה ובנוסף, יבחן הפצ"ר מחדש את עמדתו זו. לאחר שהפרקליט הצבאי הראשי עמד על סירובו להעביר את תיק החקירה לעיונו של היועץ המשפטי לממשלה, פנה המוקד, ביום 6.10.2013, ישירות ליועמ"ש לממשלה וביקש ממנו לקחת לידיו את תיק החקירה ולבדוק, האם יש מקום להעמיד לדין את האחראים להרג.
ביום 1.5.2014, ב
תשובה לאקונית מלשכת היועמ"ש לממשלה, הובהר למוקד כי עמדת הפרקליט הצבאי הראשי, שכבר זכתה לגיבוי מהמשנה לפרקליט המדינה, מקובלת גם על היועמ"ש לממשלה, שלא ידרוש לקבל לידיו את תיק החקירה.
המסקנה המתבקשת היא שמערכת המשפט הישראלית, על כל חלקיה, אינה מתכוונת להתמודד עם הוצאה להורג של פלסטיני, בכוונה תחילה, רק משום שדיבר בטלפון הנייד שלו.
