ביום 23.6.2014
הודיע הצבא כי בכוונתו להרוס בית בן שתי קומות בכפר אידנא שבנפת חברון משום שאחד מדייריו "ביצע ביום 14.4.2014 פיגוע טרור" והצבא סבור כי "צעד זה עשוי להרתיע מפגעים פוטנציאליים ולסייע בביטחון האזור".
המוקד להגנת הפרט הגיש השגה על החלטת הצבא וטען, בין השאר, כי הבית המיועד להריסה כלל לא שייך לחשוד בביצוע הפיגוע, כי אם לאחיו. לנוכח טענה זו,
מסר הצבא ביום 27.6.2014 כי שינה את עמדתו ואין עוד בכוונתו להרוס את הבית כולו אלא רק את מחציתו, חלקו המערבי של הבית, שבחלק ממנו מתגוררים אשתו וילדיו של החשוד (החשוד עצמו מוחזק כמובן בבית כלא ישראלי).
ביום 29.6.2014
עתר המוקד לבג"ץ, בדרישה להורות לצבא להימנע כליל מהריסת הבית. המוקד טען, כי הריסת הבית – או חלקו – מהווה ענישה קולקטיבית, האסורה על פי המשפט הבינלאומי ההומניטארי, ופוגעת אנושות בזכויותיהם של חפים מפשע, ביניהם ילדים רבים המתגוררים בו. עוד טען המוקד, כי הצבא לא הציג שום הוכחה לכך שהריסת החלק המערבי של המבנה לא תגרום נזק לחלקו המזרחי, או למבנים סמוכים. המוקד ציין, כי המערכת הצבאית עצמה קבעה שהמדיניות של ההריסה העונשית לא הוכיחה את עצמה כמרתיעה, והוסיף כי העיתוי בו החליט הצבא לחדש את הריסות הבתים בשטחים הכבושים – בסמוך לאירוע חטיפתם של שלושה ישראלים – מעלה חשש כי מטרת ההריסה אינה אלא נקמה או ענישה של ארגון החמאס, אותו רואה ישראל כאחראי לחטיפה.
בתגובה לעתירה טען הצבא, כי הריסת מחצית הבית חיונית כדי "להרתיע מפגעים נוספים מלבצע פיגועים חמורים נוספים", וכי ההידרדרות הקיצונית במצב הביטחוני מצדיקה סטייה מהמדיניות שננקטה החל משנת 2005 – אז החליט הצבא להפסיק להרוס בתים בשטחים הכבושים כאקט של ענישה. עם זאת, הודיע הצבא, כי השתכנע שמשפחת החשוד בביצוע הפיגוע כלל לא השתמשה במחסנים שבקומת הקרקע, ועל כן בכוונתו להרוס "רק" את דירת המגורים המשמשת אותם, בקומה העליונה של הבית.
במהלך הדיון בעתירה הגיש המוקד לבית המשפט
חוות דעת הנדסית, לפיה הריסת דירת המגורים בחלקו המערבי של הבית מסכנת את המבנה כולו. המוקד הדגיש כי הדבר נכון שבעתיים ככל שמדובר בפיצוץ הדירה בחומר נפץ, כפי שהודיע הצבא – לראשונה בעת הדיון – כי בכוונתו לעשות. לנוכח זאת, נתנו השופטים את הסכמתם להגשת חוות דעת מתוקנת מטעם המוקד.
בצהרי יום 1.7.2014
דחה בג"ץ את העתירה מכל וכל. עם זאת, הסב בית המשפט את תשומת לב הצדדים לכך שצו ההריסה לא ימומש אלא בחלוף 12 שעות מפרסומו של פסק הדין, והורה לצבא לבחון את חוות הדעת ההנדסית שהוגשה במהלך הדיון, וכן את
חוות הדעת הנוספת שמתעתד המוקד להעביר, "בפתיחות ובנפש חפצה".
שעות ספורות לאחר מתן פסק הדין התקבלה במוקד
תשובת הצבא, לפיה אין בכוונתו לחזור בו מהריסת המבנה. באישון ליל פוצץ הצבא את דירת המגורים של משפחת עואד והותיר שש נפשות – אם וחמשת ילדיה – ללא קורת גג.
