על פי תקנות בתי הסוהר, מי שהיה כלוא בעבר בבתי הסוהר של השב"ס אינו רשאי לבקר אסיר אלא בהיתר מיוחד. הוראה גורפת זו, שהיתה תקפה משך שנים רבות, חלה גם על מי שהיה כלוא בעבר הרחוק, על מי שהוחזק בבית סוהר כעציר ושוחרר בסופו של דבר בלא כל אישום, ועל מי שנכלא במאסר אזרחי. בעקבות
עתירה של המוקד להגנת הפרט הוסיפה המדינה – בשנת 2009 – להוראה הגורפת שורה של נהלים וקריטריונים חדשים לביקור בכלא, גם כאשר המבקר עצמו היה אסיר בעבר, בעיקר במקרים בהם משך זמן הכליאה היה קצר, או שסיבת הכליאה לא מהווה סיכון ביטחוני כלשהו. עם זאת, יישום הנהלים החדשים רחוק מלענות על הצרכים, ולא פעם נתקלים בני משפחה של אסירים – אשר הנהלים אמורים להבטיח את מימוש זכותם לבקר את יקיריהם בכלא – בקשיים ומכשולים.
אסיר פלסטיני ניהל מאבק משפטי ארוך כדי שאחיו ואביו יוכלו לבקרו בכלא, למרות שהיו כלואים בישראל תקופות קצרות. לאחר שהמוקד להגנת הפרט
עתר לבית המשפט בעניינו של האסיר, הוחלט בשב"ס – כנראה כעונש על כך שהאסיר החליט לעמוד על זכויותיו – לאסור גם על בנו הפעוט לבקרו.
הילד, שטרם מלאו לו שלוש שנים, נולד לאם מהגדה כאשר האב, תושב ישראל, כבר היה כלוא. משרד הפנים – שמתנה את רישומם של ילדים שרק אחד מהוריהם תושב ישראל בהוכחת מרכז חיים לצד ההורה הישראלי – סירב לאורך השנים לרשום את הילד במרשם האוכלוסין, משום שהאב, הכלוא, לא התגורר לצד בנו בישראל. למרות זאת, ביקר הפעוט במשך שנתיים את אביו באופן סדיר. רק לאחר שהאסיר עתר לבית המשפט בעניין מניעת ביקוריהם של אחיו ואביו, החליטו בשב"ס לנצל את התקנות הנוקשות של משרד הפנים ולהתנות את ביקורי הבן הפעוט בהמצאת רישום פורמאלי – שאינו קיים – כי הוא אכן בנו של אביו.
ביום 21.7.2013 הגיש המוקד לבית המשפט
בקשה לתיקון העתירה, כך שתכלול גם בקשה להורות לשב"ס להתיר את ביקורי הבן הפעוט. המוקד ציין, בין היתר, כי כאשר ניסה האסיר לברר אצל הגורמים האחראים בכלא מדוע נאסר כעת גם על בנו לבקר אותו, נאמר לו כי מכיוון שממילא הוא מגיש עתירות כנגד שב"ס, שיפתור גם את העניין הזה בבית המשפט. בהמשך דיווח האסיר למוקד כי גורמים שונים בכלא מאיימים עליו במפורש, כי אם לא ימשוך את העתירה, לא יראה יותר את בנו. ב
פנייה לשב"ס דרש המוקד להפסיק באופן מיידי לאיים על האסיר ולהתנכל לו, רק משום שהחליט לעמוד על זכויותיו באמצעות פנייה לבית המשפט.
בתגובה לעתירה טען שב"ס, כי התנהלותו הייתה סבירה ועמד על סירובו לאשר את ביקוריהם של האב והאח. שב"ס הדגיש, כי מכיוון שהשניים היו אסירים בעבר, ההחלטה בנושא נתונה בידיו. לגבי הבן הפעוט, ציין שב"ס כי ביקורו מותנה בהמצאת מסמך המוכיח כי הפעוט הוא אכן בנו של האסיר.
בית המשפט קיבל את עמדת שב"ס ו
דחה את העתירה. בית המשפט קבע גם, כי התנהלות שב"ס הייתה מידתית. לגבי בנו של האסיר והעובדה שביקוריו נאסרו רק לאחר שהאסיר הגיש עתירה, קבע בית המשפט כי גם אם הותרו בעבר ביקורים של הבן, אין בכך כדי לחייב את שב"ס להתיר ביקורים גם להבא והדרישה להוכחה אודות רישום הילד כבנו של אביו היא סבירה.
בעוד המוקד פותח בהכנות לפנייה לבית המשפט העליון, החליטו בשב"ס לאשר לאביו של האסיר לבקרו בכלא. לגבי האח, נותר שב"ס בסירובו. ביום 24.10.2013 הגיש המוקד
בקשה למתן רשות ערעור לבית המשפט העליון. המוקד טען, כי החלטת בית המשפט אינה סבירה ואינה מידתית ופוגעת בזכות האסיר לחיי משפחה. המוקד הסביר, כי משרד הפנים מסרב לרשום את הילד, וטען שמדובר בשאלה משפטית הנוגעת לאסירים רבים, הזכאים לראות את צאצאיהם, גם אם רישום ילדיהם אינו מוסדר.
ביום 26.1.2014 הודיעה פרקליטות המדינה כי שב"ס החליט להתיר לבנו הפעוט של האסיר לבקר את אביו וחזר בו מהתנאי של רישום הילד. כשבוע לאחר מכן ביקר הפעוט את אביו, לראשונה מזה כשנה. נראה כי רק הפנייה לערכאות – אשר בשב"ס ראו בה משום סיבה לפגיעה בזכויותיו של האסיר ולאיומים עליו – הבטיחה את השמירה על זכויותיו הבסיסיות ביותר של האסיר.
