שפוט ביטחוני
עצור ביטחוני
עצור מינהלי
סה"כ
9.3.2014

המוקד פונה לבג"ץ: יש להורות על ביטול הצו הצבאי החדש, הקובע שאין אפשרות לערער על החלטת הצבא להחרים רכוש של פלסטינים

בשנה החולפת טיפל המוקד להגנת הפרט בשני מקרים של החרמת כספים מפלסטינים שחצו את מעבר הגבול בגשר אלנבי, בדרכם מירדן לגדה. במסגרת ההליך המשפטי שניהל המוקד באחד מאותם מקרים – רופאה פלסטינית שמועסקת בבי"ח בירדן, שכספה הוחרם עת הגיעה לגדה לבקר את בני משפחתה בשכם – טען המוקד כנגד הפרוצדורה הפסולה של החרמת הכסף, כפי שאירעה בפועל.


בהחלטה מיום 6.1.2014 קבע בית המשפט הצבאי, כי כל טענות המוקד בנוגע לפרוצדורה הפסולה שבה נעשתה החרמת הכספים, אינן מצדיקות קבלתו של הערער על הסף. בית המשפט קבע, כי היתה עילה חוקית להחרמה ושזכות השימוע כובדה.


בחלקה השני של ההחלטה, עדכן בית המשפט את הצדדים אודות צו חדש שהוציא לאחרונה המפקד הצבאי, שמבטל את סמכותו של בית המשפט הצבאי לדון בנושא ההחרמות. לפי הצו, אין אפשרות לערער בפני בית המשפט הצבאי על החלטה להחרים רכוש. בית המשפט ביקש את התייחסותם של הצדדים לצו החדש, עוד בטרם יעבור הדיון לבחינת החוקיות של החרמות הכספים הספציפיות.


ביום 14.1.2014 הציג הצבא בפני בית המשפט את עמדתו, לפיה הצו החדש אכן מבהיר שלבית המשפט הצבאי אין סמכות לדון בערעור שהוגש בנוגע להחרמת רכוש. לפי הצבא, גם במצב החוקי הקיים לפני פרסום הצו, לא היתה לבית המשפט סמכות כזו, ופרסומו רק מחדד את המציאות החוקית הזו.


זה המקום להעיר שפרשנות זו של המצב החוקי טרם פרסום הצו, נדחתה שוב ושוב על ידי בית המשפט, שעמד על סמכותו לדון בערעורים בתיקי החרמות כספים ורכוש. במקביל, הצבא מקפיד להחרים כספים ורכוש רק מכח תקנות ההגנה לשעת חירום, שלפיהן סמכות בית המשפט לדון בערעור לא ברורה, אף על פי שעומדות לרשותו תקנות מודרניות יותר, שבהן ההתייחסות לזכות הערעור ברורה ומוסדרת. כך, נראה שפרסום הצו נועד לכפות על בית המשפט הצבאי את הגדרת סמכותו, כפי שרואה אותה הצבא.


ביום 21.1.2014 הציג המוקד את עמדתו בנושא הצו החדש. המוקד טען, כי הצו עומד בניגוד לכללי המשפט הבינלאומי ולעקרונות המשפט המינהלי והחוקתי בישראל ודרש מבית המשפט לבטלו. למצער, ביקש המוקד מבית המשפט להעביר את הדיון בתיק לערכאה המשפטית המוסמכת לכך. בית המשפט הצבאי הודיע, כי לאור הטענות שהציג המוקד, "המנומקות ביסודיות ונתמכות בפסיקה", החליט לדון בחוקיות הצו ובשאלת סמכותו של בית המשפט הצבאי, בהרכב מורחב שיכלול שלושה שופטים.


ביום 23.2.2014 ביקש הצבא מבית המשפט לדחות את הדיון בנושא, והסביר שרק לפני ימים ספורים הוגשה עתירה לבית המשפט העליון כנגד הצו הצבאי. הצבא טען כי מן הראוי שבית המשפט הצבאי לא ידון באותו נושא המונח עתה לפתחו של בית המשפט העליון. לאור התפתחות זאת, החליט המוקד לפנות לבג"ץ בנוגע לסוגיה העקרונית של חוקיות הצו וסמכותו של בית המשפט הצבאי. המוקד ביקש מבית המשפט לדחות את הדיון בהחרמות הכספים הספציפיות שבגינן החל ההליך, ולשוב ולהידרש לנושא רק לאחר שבג"ץ יכריע בסוגיה העקרונית.


ביום 9.3.2014 עתר המוקד לבג"ץ, להורות לצבא לבטל את הצו. המוקד טען שהצבא מותיר לפלסטיני שרכושו הוחרם רק ברירה אחת – פנייה לבג"ץ – ובכך פוגע בזכות הגישה לערכאות, המעוגנת בדין הבינלאומי וכן במשפט המינהלי והחוקתי בישראל. המוקד הדגיש, שעתירה לבג"ץ אינה בגדר אפשרות ממשית לפלסטינים רבים, בשל קשיים כלכליים, המרחק הפיזי והצורך בייצוג על ידי עורכי דין ישראלים. בנוסף, לבית המשפט הצבאי יתרונות רבים בכל הנוגע לערעור על החרמת כספים, ובראשם היכולת לנהל דיון הוכחות, שבו ניתן לטעון טענות עובדתיות לגבי ההחרמה. המוקד הסביר עוד כי הצבא, באצטלה של "הבהרת המצב המשפטי", כופה על בתי המשפט הצבאיים, בחקיקה, לקבל את עמדתו המשפטית בסוגיית הסמכות של בית המשפט הצבאי, וזאת לאחר שבתי המשפט דחו את עמדתו פעם אחר פעם בפסיקתם.


מעבר למקרה הספציפי של כספים שהוחרמו שלא בצדק ובניגוד לנהלים, מעניין לבחון כיצד יתייחס בג"ץ לצו, הקובע בפשטות כי החלטת המפקד הצבאי – "אין אחריה ולא כלום".

[email protected] (02) 627 1698 (02) 627 6317

red-id | רד אינטראקטיב