פלסטיני המתגורר בסמוך לג'נין הוא מבעליהן של אדמות חקלאיות הנמצאות בכפר ברטעה. עד שנת 2003, אז השלימה ישראל את בניית
חומת ההפרדה באיזור זה, עיבד האיש את אדמותיו ללא מפריע. לאחר הקמת החומה, נכלאה הקרקע ב"מרחב התפר" – הכינוי שנתנה ישראל לשטחי הגדה הנמצאים מערבית לחומה – והאיש נזקק להיתרים צבאיים לצורך הכניסה לשטח.
בחודש דצמבר 2012, עת פג תוקפו של ההיתר האחרון שניתן לו, הגיש האיש בקשה לחידוש היתר הכניסה שלו ל"מרחב התפר". משלא נענתה הבקשה – כמו גם פניות המוקד להגנת הפרט לצבא בעניין – משך כחודשיים,
עתר המוקד לבג"ץ, בדרישה להורות לצבא לתת לאיש היתר כניסה לשנתיים לאדמותיו, כמתחייב מן הקפ"ק – "
קבוצת פקודות קבע מרחב התפר".
המוקד טען בעתירה, כי הצבא פוגע בצורה קשה, בלתי סבירה ובלתי מידתית בזכותו של האיש לקניין, לחופש העיסוק ולחופש התנועה. עוד טען המוקד, כי החריגה מלוחות הזמנים שנקבעו לטיפול בבקשות להיתרי כניסה לאדמות עומדת בניגוד לחוק ולפסיקת בית המשפט, ואף בניגוד לפקודות הצבא ונהליו.
ב
תגובתה לעתירה מסרה המדינה, כי הבקשה סורבה כבר ביום 15.1.2013, עקב "[כניסה] למרחב התפר שלא דרך המעברים המיועדים לכך, ו[שהייה] במרחב התפר במשך תקופה שמשכה אינו ידוע" – טענה אותה דחה האיש מכל וכל. עוד הודיעה המדינה, כי "לפנים משורת הדין ועל אף חלוף הזמן" מצאה לנכון לאפשר לאיש לערער על הסירוב בפני ועדת השימוע של מנהלת התיאום והקישור (מת"ק) שבאיזור מגוריו. למותר לציין, כי חרף הפניות הרבות אליו בנושא, לא טרח הצבא לעדכן את האיש בדבר הסירוב טרם הגשת העתירה.
ביום 29.4.2013 ניגש האיש למת"ק הישראלי בג'נין כדי להגיש בקשה לקיום ועדת שימוע בעניינו. להפתעתו, תחת קבלת בקשתו לשימוע, ניתן לו היתר כניסה ל"מרחב התפר", אולם לשישה חודשים בלבד. המוקד פנה לפרקליטות וביקש להאריך את תוקף ההיתר לשנתיים, בהתאם להנחיות הקפ"ק בעניינם של בעלי אדמות חקלאיות. משסירבה המדינה להאריך את תוקף ההיתר, "לאור השימוש לרעה שביצע העותר בהיתרו הקודם", עמד המוקד על זימונו של האיש לשימוע, בו יוכל לממש את זכותו לטיעון. או אז הודיעה המדינה, כי לאחר בדיקה מחודשת הוחלט שאין צורך לבחון את עניינו של האיש במסגרת ועדת שימוע, וכי יונפק לו "היתר חקלאי קבוע" לשנתיים, כמבוקש. הטענה בדבר "שימוש לרעה בהיתר" נגוזה כלא היתה.
ביום 28.7.2013 קיבל האיש את ההיתר המיוחל, והמוקד ביקש למחוק את העתירה. לאור מחדלו של הצבא להשיב לפנייה בזמן, ביקש המוקד לחייב את המדינה בהוצאות המשפט.
