ואדי חומוס היא שכונה של הכפר צור באהר הנמצא דרומית-מזרחית לירושלים. בשנת 1967 סיפחה ישראל את מרבית שטחי הכפר, אולם כעשירית מאדמותיו, ובהן השטח עליו נבנתה שכונת ואדי חומוס, הושארו באופן שרירותי מחוץ לשטח המסופח. תוואי חומת ההפרדה שתכננה ישראל סביב ירושלים, איים לחלק את צור באהר לשני חלקים, אולם בעקבות עתירה של תושבי הכפר לבג"ץ, בשנת 2003, הכירה המדינה בכך שתושבי הכפר מהווים "קהילה אורגנית אחת", ושינתה את תוואי החומה באופן שלא יחצה את הכפר. כך הושארו כל תושבי הכפר, כולל אלו המתגוררים בוואדי חומוס, בצידה המערבי – ה"ישראלי" – של החומה. בשנת 2005
הכיר גם המוסד לביטוח לאומי בתושבי השכונה כמי שחוק הביטוח הלאומי וחוק ביטוח הבריאות הממלכתי חלים עליהם.
בנובמבר 2005 פנה תושב צור באהר למשרד הפנים בבקשה לרישום ילדיו כתושבי ישראל. כשנה וחצי לאחר מכן דחה משרד הפנים את הבקשה, בטענה כי בני המשפחה אינם מקיימים מרכז חיים בישראל, זאת כיוון שהם מתגוררים בשכונת ואדי חומוס.
ביולי 2008 פנה האב בשנית למשרד הפנים בבקשה לרישום ילדיו. לאחר שלא נתקבלה כל תגובה,
הגיש המוקד להגנת הפרט השגה לוועדת ההשגות לזרים – ערכאה פנימית במשרד הפנים. המוקד טען כי מדובר בילדים של תושב קבע בישראל, שנולדו בישראל וכל מרכז חייהם בישראל, וציין כי בית המשפחה ממוקם אמנם כ-250 מטרים מחוץ לתחום המוניציפאלי של ירושלים, אולם מצוי בצידה המערבי של חומת ההפרדה, המנתקת את הבית מהגדה. המשפחה מקבלת שירותי חינוך ובריאות בישראל, כאן מתנהלים חייה החברתיים, והיא אף מקבלת שירותים מחברת החשמל הישראלית ומחוברת לקו טלפון של חברת "בזק".
בשנת 2009 צורפה להשגה גם בקשה שהגיש האב לאיחוד משפחות עם אשתו, תושבת השטחים ואמם של הילדים. משרד הפנים הסכים שלא להרחיק את בני המשפחה מישראל עד להכרעה בהשגה, וכי הדיון בה יידחה עד למתן פסק דין בשני ערעורים שהוגשו בשנת 2009 לבית המשפט העליון. הערעורים עסקו בזכותם של תושבי ישראל המתגוררים בוואדי חומוס לבקש מעמד בישראל לבני זוגם וילדיהם. ביוני 2009, במסגרת הדיון באחד הערעורים הנ"ל,
קבעו שופטי בית המשפט העליון כי "לא ניתן לתת מעמד בישראל למי שגר מחוץ לתחום ישראל". עם זאת, הכיר בית המשפט במצבם המורכב של תושבי ואדי חומוס והורה לצדדים לקיים משא ומתן כדי למצוא פתרון לבעייתם. בעקבות כך, עברו בני המשפחה שעניינה נדון בערעור משכונת ואדי חומוס לשכונה אחרת בכפר, המצויה בתוך הגבול המוניציפאלי של ישראל ומשרד הפנים הסכים להסדיר את מעמדם של הילדים בישראל, לא כתושבי שטחים, כלומר ללא תלות ב
גזירות הוראת השעה.
באוגוסט 2010 עברו גם בני המשפחה נשואי רשימה זו לשכונה אחרת של הכפר צור באהר, הנמצאת בשטח המסופח לישראל. בעקבות המעבר הגיעו המוקד ומשרד הפנים להבנות, כי בקשת בני המשפחה תטופל בהסדר דומה לזה שהושג בערעור. ביולי 2013, לאחר עיכובים ממושכים נוספים מצד משרד הפנים, קיבלה האם היתר שהייה בישראל והילדים מעמד ארעי לשנה, לשם המשך בחינת מגורי המשפחה בישראל.
