בראשית שנת 2004 תלו חיילים הודעה, בחלקה של 400 עצי זית עתיקים הסמוכה לג'נין, לפיה הצבא עומד לגזום עצים מהחלקה בשל "צרכים צבאיים החלטיים". ההודעה לא פירטה מהו מספר העצים שייגזמו, מיקומם או דרך הגיזום, ולא נתנה כל הסבר מנומק לפעולה.
הצבא דחה השגה שהגיש המוקד להגנת הפרט בשמו של בעל החלקה, בניסיון למנוע את פעולת ה"חישוף". בעקבות עתירה שהגיש המוקד (בג"ץ 1321/04) הודיעה המדינה, כי "הדרישה המבצעית המקורית התייחסה לכריתה שכללה כ-50 עצים. כדי לצמצם ככל שניתן את הפגיעה בתושבים, הוחלט לגזום כ-20 עצים בלבד". במרץ 2004 מחק בית המשפט את העתירה. השופטים קיבלו את הודעת המדינה על צמצום היקף החישוף ואופיו, והוסיפו בפסק הדין את הצהרת הפרקליטות, לפיה "אם תוגש תביעה לפיצוי בגין הנזק, התביעה תיבחן לגופה ויש להניח ברוח אוהדת".
מספר ימים לאחר מתן פסק הדין עקר הצבא 20 עצי זית בחלקה, וזאת בניגוד לפסק הדין שהתיר גיזום חלקי של העצים בלבד. זאת ועוד. באוגוסט 2005 עקר הצבא 75 עצי זית נוספים(!) בחלקה, בלי כל הודעה מוקדמת ומבלי לאפשר לבעל החלקה לממש את זכותו להגיש השגה כנגד ההחלטה.
המוקד פנה לצבא על מנת שיחקור את העקירה הבלתי חוקית של העצים וכן בדרישה לפצות את בעל החלקה על הנזקים שנגרמו לו. תשובה עניינית לשתי הפניות לא נתקבלה. בפברואר 2006 הגיש בעל החלקה, באמצעות המוקד, תביעת כספית נגד המדינה. המוקד טען, כי חלקת הזיתים העתיקה משמשת מקור הכנסה יחיד לבעליה ולבני משפחתו; כי הצבא הפר באופן בוטה את פסק דינו של בג"ץ; וכי פעולת החישוף נעשתה בלא הצדקה, בניגוד לחוק, ובאופן לא מידתי ובלתי סביר. המוקד הוסיף, כי המדינה הפרה גם את חובתה לחקור את המקרה ולנקוט בהליכים משמעתיים או פליליים נגד האחראים לכך.
בכתב ההגנה טענה המדינה, כי עקירת עצי הזית נעשתה ב"החלטה מקצועית-מבצעית" וכי בכל מקרה מדובר במעשה שהוא "פעולה מלחמתית". במסגרת הדיונים הארוכים בתביעה, וכיוון שמדובר בפלסטינים תושבי השטחים הכבושים, נדרשו התובעים להפקיד בקופת בית המשפט ערובה לתשלום הוצאות המדינה (למקרה שייקבעו כאלה) בסך 25,000 ש"ח.
ביום 4.2.2013, לאחר שנים של גרירת הליכים בבית המשפט, הגיעו הצדדים להסכמה, שקיבלה תוקף של פסק דין, לפיה תפצה ישראל את התובעים בסכום של 27,000 ש"ח וזאת מבלי להודות בטענה מטענות התביעה.
