המוקד להגנת הפרט קורא לפרקליטות המדינה לטפל כראוי בתלונותיהם של פלסטינים על עינויים במהלך חקירות על ידי השב"כ: חקירת חשד לשימוש בעינויים על ידי גורמי החקירה היא אינטרס ציבורי

בליל ה-16.11.2009 עצר הצבא בחברון פלסטיני שישן בבית הוריו. האיש הוחזק במתקן מעצר זמני קרוב לעשר שעות, ומשם נלקח למתקן החקירות של השב"כ בפתח תקווה, שאסירים ועצורים המוחזקים בו מעידים על תנאי כליאה קשים ויחס משפיל. בערב בו הובא למתקן נחקר האיש פחות מארבע שעות, לאחריהן הוכנס לצינוק, בו הוחזק קרוב לשלושה ימים מבלי שנחקר כלל.
 
לאחר הפוגה זו חקרו אנשי השב"כ את האיש תוך הפעלת מסכת התעללויות קשה במשך שבוע ימים. בין היתר החזיקו בו כשהוא אזוק לכיסא בתנוחה מכאיבה במשך שעות ברציפות, תוך מניעת שינה; חקרו אותו תוך שימוש במכות ובאיומים; והשתמשו בהוריו כדי להפעיל עליו לחץ נפשי כבד – השפילו אותם בנוכחותו ואיימו עליהם. החוקרים אף כבלו את האיש לילה שלם למיטת בטון, כשהוא אזוק בידיו וברגליו, ללא יכולת לזוז, ללא מזון או שתייה וללא גישה לשירותים. בסיום החקירה הוא נשפט למאסר של שנתיים.
 
ביום 30.6.2010 פנה המוקד להגנת הפרט לממונה על המבת"ן (מבקר תלונות נחקרים בשב"כ), בדרישה לבדוק את שיטות החקירה הפסולות בהן השתמש השב"כ כלפי האיש. לפי הנוהל, הממונה על המבת"ן – שהינו נציג של פרקליטות המדינה – מעביר את התלונות למבת"ן, שהינו איש שב"כ, שתפקידו לבדוק תלונות כנגד חוקרי השב"כ. על בסיס ממצאי חקירה זו מחליטה פרקליטות המדינה אם לפתוח בהליך פלילי נגד החוקרים.
 
במכתבו תיאר המוקד את פרטי האירוע, כפי שנמסרו על ידי המתלונן, וביקש לחקור את החשד שחוקרי השב"כ חרגו מסמכותם ונקטו באמצעים פסולים, הנוגדים את הכללים שנקבעו בבג"ץ ואת האיסור המוחלט על עינויים. בנוסף טען המוקד, כי נוכח העובדה שבשלושת הימים הראשונים האיש כמעט שלא נחקר, לא ניתן להגן על השימוש באמצעים פסולים בחקירה בטענה כי מדובר היה בחקירה בהולה, שהצריכה שימוש באמצעים קיצוניים ("חקירת צורך"). כמו כן הדגיש המוקד, כי אמצעי החקירה שהופעלו נגד האיש הם אכזריים, משפילים, ופוגעים בגופו ובכבודו באופן בלתי ניתן להצדקה.
 
ביוני 2012, יותר משנתיים לאחר הגשת התלונה, פנה המבת"ן למוקד בבקשה לסייע בהבאת האיש למתן עדות בעניין תלונתו, וזאת משום ששוחרר מהכלא בשנה שלפני כן. מסתבר שמשך כל השנתיים בהן היה האיש כלוא בכלא הישראלי, לא זכתה תלונתו לטיפול רציני. פנייה למתלונן העלתה, שהוא אינו חוזר בו מתלונתו, אבל נוכח הגישה המזלזלת של הרשויות, הוא אינו מאמין שייעשה עמו צדק, ולכן אינו מוצא טעם להטריח עצמו ולמסור עדות נוספת על הגרסה המפורטת שהוגשה שנתיים קודם לכן.
 
המוקד מסר לממונה על המבת"ן את עמדת המתלונן, והוסיף כי לאור הגירסה המפורטת אודות האירוע ופרטיו, שנמסרה עת היה האיש בשליטה מוחלטת של גורמי השב"כ והשב"ס (שירות בתי הסוהר), ולאור כך שכל התיעוד הנוגע למעצר ולחקירה מצוי מלכתחילה בידי גורמים אלה, לא אמור להתעורר קושי בהשלמת החקירה. לפיכך, ביקש המוקד לדעת מה עמדת הממונה על המבת"ן בדבר השלמת החקירה.
 
המוקד מבקש להזכיר, כי חקירת חשד לשימוש בעינויים על ידי גורמי החקירה של המדינה היא אינטרס ציבורי, וכי ההשתהות בחקירת האירוע מהווה מחדל בלתי נסבל, שאין לעבור עליו לסדר היום. המוקד קורא לפרקליטות המדינה לפעול לבירור הקלקולים שנפלו בהתנהלות הגורמים המעורבים בטיפול בתלונה ולהבטיח עמידה בסטנדרטים ראויים לטיפול בתלונות של נחקרי שב"כ נגד חוקריהם.