במרץ 2003 עצר הצבא פעיל בכיר של החמאס בגדה המערבית. בית המשפט הצבאי גזר עליו 67 מאסרי עולם. מאז מבקשים אשתו ושלושת ילדיו הקטינים לבקר אותו בכלא בישראל. במהלך תשע השנים שעברו, איפשר שירות בתי הסוהר (שב"ס) לבני המשפחה לבקרו בכלא שלוש פעמים בלבד. הביקור האחרון נערך בפברואר 2009, רק לאחר התערבותו של המוקד להגנת הפרט. מאז ועד היום, כשלוש שנים תמימות, מונע השב"ס מהאסיר ביקורי משפחה.
הזכות לביקורי משפחה במתקני כליאה היא זכות יסוד – הן של האסיר והן של בני משפחתו – המעוגנת בשורה של מקורות משפטיים ישראליים ובינלאומיים. עצם המאסר, אין בו כדי לשלול את זכויות היסוד של הכלוא, למעט כאלה שנשללו ממנו על פי הוראה מפורשת בדין.
ביום 31.1.2012
הגיש המוקד עתירה דחופה, להורות לשב"ס לאפשר לאשתו של האסיר ולילדיו הקטינים לבקרו במקום כליאתו. זוהי העתירה השלישית שמגיש המוקד בשמו של האסיר. בעתירה טוען המוקד, כי מניעת ביקורי משפחה מהאסיר חוסמת בפניו לחלוטין את האפשרות לממש את זכותו לחיי משפחה, ופוגעת בזכויות היסוד של אשתו וילדיו ובעקרון טובת הילד. המוקד מציין, כי ניתן להטיל הגבלות על הזכות לביקורים, בין השאר מטעמי ביטחון, אולם הגבלות מעין אלה צריכות להיעשות במסגרת כללים של סבירות ומידתיות, תוך מתן משקל לחשיבות זכות היסוד הנפגעת.
השב"ס לא סיפק כל נימוק למניעת הגורפת שהטיל על ביקורי משפחה אצל הכלוא. המוקד מגנה את הפרקטיקה שמאמץ השב"ס, למנוע ביקורי משפחה ללא נימוק וללא סיבה הגיונית. מהי הסכנה הנשקפת לביטחון המדינה במפגש של כלוא עם אשתו וילדיו, מאחורי מחיצת זכוכית, כאשר סוהרים משקיפים מכל עבר? נדמה כי לא מיותר לציין, כי שתי העתירות הקודמות שהגיש המוקד בעניינו של האסיר נדחו, בין השאר תוך איזכור "שאלת ההדדיות" והעובדה שגלעד שליט לא זכה לביקורים בשבי החמאס! עתה, מששליט שב לחיק משפחתו, ראוי כי הרשויות הישראליות ישיבו לאסירים הפלסטינים את זכויותיהם הבסיסיות, אותן אסור היה לשלול מלכתחילה, ויקפידו על הנוהג הקובע, כי בהיכנסו לכלא מקפח אדם את חירותו אך אינו מקפח את כבודו. 
