15.02.2012
בג"ץ דחה עתירה של המוקד להגנת הפרט: השופטים ביססו את החלטתם על טענות שהמדינה ייחסה לאדם אחר
סטודנט בן 26 מתגורר בבית הוריו בכפר סמוך לרמאללה. במסגרת לימודיו לתואר שני באוניברסיטת "ביר זית", קיבל מלגה לתוכנית התמחות מבוקשת, בפקולטה למדעי הטבע באוניברסיטה בעיר בון שבגרמניה. צעיר אחר, בן 22, מתגורר בבית הוריו בכפר סמוך לחברון. גם צעיר זה סטודנט, ולומד זו השנה השנייה לתואר ראשון בחשבונאות באוניברסיטה בירדן. שני הסטודנטים אינם מכירים זה את זה ואין ביניהם ולא כלום. מה בכל זאת מקשר ביניהם? שניהם פלסטינים שהגיעו לגשר אלנבי, נתיב היציאה היחידי של פלסטינים מהגדה, מתוך כוונה לצאת להמשך לימודיהם בחו"ל – הראשון בחודש אוגוסט 2011 והשני חודש לאחר מכן – ומשניהם מנע הצבא לצאת מארצם מ"סיבות ביטחוניות", ללא צו חתום, ללא נימוקים וללא הגבלת זמן. על פי נהלי הצבא, מנועי יציאה לחו"ל יכולים להגיש השגה על ההחלטה למנוע יציאתם. על-פי הנהלים, צריך הצבא לענות להשגות אלה בתוך שמונה שבועות. שני הסטודנטים הגישו השגות במת"קים (מנהלת התיאום והקישור) באיזור מגוריהם, האחד ברמאללה והאחר בחברון. אך כיוון ששנת הלימודים עמדה בפתח ותשובה מהצבא אין, הגיש המוקד להגנת הפרט שתי עתירות דחופות לבג"ץ ( בג"ץ 6860/11 ובג"ץ 6852/11 בהתאמה). בעתירות מבקש המוקד להורות לצבא להתיר את היציאה לחו"ל של כל אחד מהעותרים, להבהיר מתי יפוג תוקף המניעה שהטיל עליהם הצבא ולנמק את הסיבה למניעה. בתגובתה לעתירה בעניינו של הסטודנט מרמאללה טענה המדינה, כי עברו הפלילי ומידע מודיעיני ביטחוני חסוי עומדים בבסיס ההתנגדות ליציאתו לחו"ל. גם בעתירה של הסטודנט מחברון התבססה המדינה על מידע חסוי וטענה, כי "גורמי הביטחון" עומדים בסירובם לאפשר את יציאתו. בצעד חריג אף צירפה המדינה כחומר גלוי עדות במשטרה, ממנה נלמדת, לטענתה, מסוכנתו של הסטודנט מחברון. הדיון בשתי העתירות נקבע ליום 3.10.2011. השופטים החליטו לנהל את הדיון בשתי העתירות במאוחד. החלטה זו סותרת את הנוהג המקובל, לתת לבעל דין את יומו בבית המשפט, תוך קיום דיון משפטי מכובד. אך בכך לא תמה הפרשה. המוקד טען בנפרד בעניין כל אחת מהעתירות, אבל בא כוח המדינה פתח את דבריו באמירה "ביחס לשני התיקים", ורק אחר כך הוסיף את עמדת המדינה ביחס לכל אחד מהעותרים בנפרד. לאחר מכן, עיין בית המשפט בחומר החסוי במשותף לשני העותרים. כזכור, העותרים אינם קשורים האחד למשנהו ואין ביניהם כל זיקה. פסקי הדין בעתירות ניתנו עוד באותו יום. העתירות נדחו. בפסק הדין בעניין הסטודנט מרמאללה כתב המשנה לנשיאה ריבלין, כי המדינה הציגה בעניינו חומר גלוי "הכולל עדויות במשטרה" וכי השופטים "עיינו בחומר זה וכן בחומר החסוי" ולא מצאו עילה להתערב בעמדת המדינה. אולם לא כך היה. החומר הגלוי בעתירת הסטודנט מרמאללה לא כלל עדויות במשטרה ועדויות כאלו כלל לא הוצגו לבית המשפט. דומה, כי דובר בעדויות שהוגשו בנוגע לסטודנט מחברון. המוקד הגיש בקשה לתיקון פסק הדין או להבהרתו. הבקשה הוגשה בהסכמת בא-כוח המדינה, שהבין כי נפלה טעות בפסק הדין. ביום 15.1.2012 קבע בית המשפט לאקונית – החלטה שעל פניה נראית תמוהה – כי "אין מקום לתקן את פסק הדין". הא ותו לא. דיון מאוחד בעתירות – בעיקר אם הן כוללות חומר חסוי – עלול להוביל לערבוב מין בשאינו מינו, כפי שקרה במקרה זה. טענות מעתירה אחת גלשו לפסק דין בעתירה אחרת, וכל זאת, כיוון שטענות הצדדים נשמעו במשותף בשתי עתירות שונות, העוסקות בשני אנשים שונים. ראוי כי בית המשפט יקדיש לכל עותר את תשומת הלב הנדרשת להשמעת טענותיו בנפרד – על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בעתירות הכוללות חומר חסוי, בהן אמור בית המשפט לשמש פה ואוזניים לעותרים – וכך ניתן יהיה להימנע מטעויות כגון אלו, בהחלטות שעוסקות בבני אדם ובזכויות היסוד שלהם.
