ביום 29.11.2011 עתר המוקד להגנת הפרט לבית המשפט, להורות לשירות בתי הסוהר (שב"ס) לאפשר לאחותו של אסיר לבקרו בכלא הדרים, שם הוא מרצה מאסר עולם. העותר, יליד 1969, זוכה לביקורים מעטים מאז נעצר ב-2003 – אימו קשישה וחולה מכדי לבקרו; אחיו אינם מקבלים היתרי כניסה לישראל מהצבא לצורך הביקור בכלא, מסיבות של "מניעה ביטחונית"; והיחידה המבקרת אצלו היא אחותו, בת 55, חולת סרטן, ולכן אינה מסוגלת לבקרו יותר מפעם בחודשיים.
אחותו הנוספת, בת 48 ואם לילד, נעצרה בשנת 1979 ונשפטה לשנתיים מאסר. מאז שוחררה, לפני שלושים שנה, לא נעצרה שוב ולא נחקרה, אולם השב"ס מסרב להתיר את כניסתה לבית הכלא כדי לבקר את אחיה, מאחר שהיא "אסירה לשעבר" וככזו, עליה לקבל אישור מיוחד לכך. הצבא מצידו אינו רואה בכניסת האחות לישראל סכנה כלשהי ואף הנפיק לה היתר כניסה לישראל, התקף לשנה, לצורך ביקור אחיה.
באוגוסט 2011 סירבו הרשויות בכלא הדרים – שם מרצה האח את מאסרו – לבקשת האחות לבקר את אחיה. הנימוק היחיד שניתן להחלטה היה "סיבות ביטחוניות". המוקד פנה בערר על החלטת הכלא למפקד מחוז מרכז של השב"ס והלין על הסירוב הלא מנומק, במיוחד לאור הנסיבות ההומניטאריות הקשות של המקרה. בתגובה נמסר למוקד, כי מפקד המחוז אינו מאשר את ביקור האחות אצל הכלוא. לשלילת הביקור לא ניתן כל נימוק או הסבר ואף לא צוין האם השלילה מוגבלת בזמן.
בעקבות הסירובים הבלתי מנומקים של השב"ס
הגיש המוקד עתירת אסיר, לאפשר את ביקור האחות. בעתירה מדגיש המוקד כי הזכות לביקורי משפחה במתקני הכליאה היא זכות יסוד, הן של העצורים והן של בני משפחותיהם, המעוגנת בשורה של מקורות משפטיים ישראליים ובינלאומיים. עצם המאסר אינו מצדיק את שלילת זכויות היסוד של הכלוא: חומות הכלא אמנם מגבילות את חופש התנועה של הכלוא, אך אין בהן כדי להפקיע את זכויות היסוד האחרות שלו.
במהלך דיון שהתקיים בעתירה, ראתה השופטת את "החומר המודיעיני" שהגיש השב"ס בעניין האסיר ואחותו, וקבעה שהחומר אינו מצדיק את מניעת הביקורים.
רשויות השב"ס חזרו בהן והסירו את המניעה. האחות תוכל להיכנס לכלא לראות את אחיה לראשונה מאז מעצרו.
