המוקד להגנת הפרט - המוקד להגנת הפרט לבג"ץ: פסק הדין בעניין חטיב שופך אור על התכלית האמיתית והפסולה של הוראת השעה – דחיית בקשות למתן מעמד בישראל על בסיס קולקטיבי, מתוך מניעים דמוגרפיים-גזעניים
חזרה לעמוד הקודם
18.04.2011

המוקד להגנת הפרט לבג"ץ: פסק הדין בעניין חטיב שופך אור על התכלית האמיתית והפסולה של הוראת השעה – דחיית בקשות למתן מעמד בישראל על בסיס קולקטיבי, מתוך מניעים דמוגרפיים-גזעניים

ביוני 2007 עתר המוקד להגנת הפרט לבג"ץ, בדרישה לבטל את חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת השעה) ככל שהוא חל על ילדים קטינים של תושבי קבע בישראל. במרכז העתירה עמדה הטענה כי החלת החוק על קטינים מותירה ילדים של תושבי קבע בישראל ללא מעמד וכתוצאה מכך, גם ללא זכויות בסיסיות.

לפרטים נוספים בעניין העתירה העקרונית לביטול חוק האזרחות ככל שהוא חל על ילדים.

ביום 17.4.2011 ביקש המוקד להגיש לבית המשפט השלמת טיעון בעתירה. השלמת הטיעון מתייחסת לשינוי שחל בנוסח הוראת השעה משנת 2005 להגדרת "תושב איזור" ולפרשנות שנתן בית המשפט להגדרה זו בפסק הדין בעניין חטיב.

סעיף 1 להוראת השעה בנוסחה המתוקן משנת 2005, מגדיר "תושב איזור" כ"מי שרשום במרשם האוכלוסין של האיזור, וכן מי שמתגורר באיזור אף שאינו רשום במרשם האוכלוסין של האיזור, ולמעט תושב יישוב ישראלי באיזור". בינואר 2011 קבע בית המשפט העליון, בעניין חטיב, כי לשון החוק בנוסח המתוקן מחייבת את החלת הוראת השעה על כל אדם שנרשם בשטחים, גם אם אין לו זיקה אליהם בפועל. לשון הטקסט, לדברי בית המשפט, אינה מאפשרת "מתחם אפשרויות לשוני".

המוקד טוען כי הגדרה זו של המונח "תושב איזור" אינה עולה בקנה אחד עם תכלית החוק – או ליתר דיוק, עם התכלית הביטחונית לה טוענת ישראל – ועם החובה לתת לטקסט פרשנות המתיישבת עם ערכי היסוד של השיטה המשפטית בישראל, ובהם הרצון והצורך להגשים ערכי צדק, מוסר וזכויות אדם.

בשנת 2008, בהתייחסו לנוסח הקודם של החוק, קבע בית המשפט העליון בפסיקתו בעניין עוויסאת, כי הפרשנות המרחיבה של המונח "תושב איזור" – זו הקובעת שהוראת השעה חלה על כל ילד שרשום במרשם בשטחים – אינה מבטאת את האיזון הנדרש בין התכלית הביטחונית של החוק לבין הצורך להגן ככל שניתן על הזכות החוקתית לחיי משפחה. כלומר, בית המשפט העליון הכיר בכך שאדם שרק רשום במרשם האוכלוסין בשטחים, אך אין לו זיקה יומיומית לשטחים, והוא אינו מהווה סיכון ביטחוני, אין די ברישומו בשטחים כדי שייחשב "תושב איזור", כהגדרת החוק.

אין ספק כי האיזונים העולים בפסק הדין בעניין עוויסאת, בין תכלית החקיקה להגנה על זכויות האדם, מתחייבים גם בנסיבות הנוסח המתוקן של הוראת השעה. אך כאן, קבע כאמור בית המשפט, כי אין באפשרותו להעדיף פרשנות מחליפה ומצמצמת. לשון החוק כובלת אותו לפרשנות בלעדית: החלה גורפת של החוק על כל מי שרשום במרשם. על כן, טוען המוקד, הפירוש שנכפה על בית המשפט הר כגיגית, כתוצאה משינוי לשון החוק, הוא פירוש לא תכליתי ולא מידתי.

המוקד מזכיר כי ההסדר שבחוק בסוגיית הילדים הינו הסדר גורף, אשר פגיעתו קולקטיבית, ומטבע הדברים נרחבת. הוראת השעה פוגעת בזכויותיהם של ילדיהם של תושבי ירושלים המזרחית, פוגעת בזכות לחיי משפחה ובעיקרון טובת הילד. זהו חוק פוגעני, בלתי מידתי ובלתי שוויוני, שנחשף לאחרונה כחוק דמוגרפי-גזעני, ועל כן, יש למוחקו מספר החוקים הישראלי ולשים קץ לאפליה ולפגיעה בזכויות האדם.