המוקד להגנת הפרט - 7 שנים לאחר שהוגשה, דחה בג"ץ את עתירת המוקד להגנת הפרט בעניין מתקן הכליאה הסודי 1391: בית המשפט יוצר פסיקה חשאית, המבוססת על "הסדר" חשאי ונמנע מדיון ישיר בסוגיית חוקיותו של המתקן הסודי
חזרה לעמוד הקודם
23.01.2011

7 שנים לאחר שהוגשה, דחה בג"ץ את עתירת המוקד להגנת הפרט בעניין מתקן הכליאה הסודי 1391: בית המשפט יוצר פסיקה חשאית, המבוססת על "הסדר" חשאי ונמנע מדיון ישיר בסוגיית חוקיותו של המתקן הסודי

בשנת 2003 עתר המוקד להגנת הפרט לבג"ץ, בדרישה לסגור את מתקן הכליאה הסודי 1391. המוקד טען, וממשיך לטעון, ששורה של הוראות מפורשות – בחוק הישראלי ובמשפט הבינלאומי – אוסרות על הפעלת מתקן כליאה סודי. מדובר במתקן כליאה של המודיעין הצבאי, שפעל בחשאיות גמורה ושימש לאורך השנים בעיקר להחזקה וחקירה של כלואים ממדינות זרות. כשפנה המוקד לאיתור עצורים שהוחזקו במתקן הכליאה הסודי, הגיב הצבא בתשובות שקריות, חלקיות או מתעתעות. בעקבות עתירות הביאס קורפוס של המוקד, התברר קיומו של המתקן ונחשפו תנאי הכליאה האכזריים הנהוגים בו.

בהודעה שהגישה הפרקליטות במסגרת העתירה, נמסר כי נקבע הסדר, המצמצם באופן משמעותי את השימוש במתקן 1391 לצורך החזקת עצורים. ביהמ"ש קיבל את ההסדר המוצע. אך מהו אותו "הסדר מצמצם", המוזכר בפסק הדין 27 פעמים(!) ובסופו של דבר גם מכריע אותו? באופן חריג ביותר, ההסדר הינו נספח סודי של פסק הדין, כלומר, לא מדובר בחומר חסוי עליו מבוססת ההכרעה, אלא חלק חשאי ממנה. בדרכו להכשיר את קיומו של מתקן כליאה סודי, יצר בית המשפט העליון חקיקה סודית ופסיקה סודית. מפרטי ההסדר שבית המשפט אישר לפרסם, ניתן ללמוד כי תושבי ישראל או השטחים לא יוחזקו במתקן; כי עצורים יוחזקו במתקן "תקופה מוגבלת וקצרה ביותר"; וכי החזקתו של אדם במתקן טעונה אישור של "דרג בכיר" ודיווח ליועץ המשפטי לממשלה. בנוסף, המדינה הציגה לבית המשפט, במעמד צד אחד, נהלים, שנועדו לכאורה להבטיח את זכויות הכלואים – במתקן אמורה להתקיים ביקורת תקופתית וחברי ועדת המשנה לשירותים חשאיים של ועדת החוץ והביטחון של הכנסת רשאים לבקר בו.

פסק הדין דוחה את עתירת המוקד אך מתחמק מלקבוע האם המתקן הסודי הוא חוקי. השופטות קובעות כי "השימוש במתקן המעצר – במתכונתו הנוכחית ובשים לב להסדר המצמצם שקיבלה על עצמה המדינה – אינו חורג מהוראות הדין הישראלי והמשפט הבינלאומי", אולם בפיסקה העוקבת מציינות כי היה "ותבקש המדינה להחזיק במתקן עצורים לפרק זמן ארוך מזה שנקבע בהסדר המצמצם, אזי תחול עליה חובה למסור גם את מיקומו הפיסי של מתקן המעצר". זמן המעצר המקסימלי שהוצג בחשאיות לבית המשפט, הוגדר על ידי השופטים כ"קצר ביותר" – האם ייתכן כי זמן מעצר הממושך מעט יותר הוא שיהפוך את סודיות מיקום הכלא ללא חוקית?! או שלמעשה ההסדר המצמצם משמש כעלה תאנה להכשרת פעולותיה של ישראל, אשר מנוגדות לחוק הישראלי והבינלאומי?

קריאה מעמיקה של פסק הדין מעלה תהיות נוספות. ראשית, הנשיאה מציינת כי המוקד הסתמך בעתירתו על כתבה שפורסמה בעיתון "הארץ", כאשר מהלך הדברים בפועל היה הפוך, כלומר, העיתון הוא שהתבסס בכתבתו על ממצאי המוקד. שנית, פסק הדין מאריך בתיאור ההתפתחויות שחלו באופן פעולתו של המתקן הסודי לאחר הגשת העתירה, אך מתעלם כליל ממצב הדברים שקדם לדיון בעתירה. בית המשפט נמנע מלדון ביחס לו זכו הכלואים במתקן ואינו מתמודד כלל עם שאלות כמו מי ידע על קיומו ועל אודות העצורים בו. כזכור, הרקע להגשת העתירה היה התחמקות הצבא ממתן תשובות לגבי מקום הימצאם של כלואים ומתן תשובות שקריות. שלישית, המדינה הודיעה כי עצורים מהמתקן הסודי יוכלו להיפגש עם עורכי דינם, מפגש שייערך מחוץ למתקן – עולה השאלה, אם לא קיימת "מניעה ביטחונית" ליציאת העצורים את המתקן, מדוע הם כלואים בו? ומדוע אין עורכים את חקירתם במתקן מוכר, הנמצא תחת בקרה? ולבסוף, מדוע מתעלם פסק הדין לחלוטין מקביעתה של ועדת האו"ם נגד עינויים, כי יש לסגור לאלתר את מתקן 1391 וכל מתקן כליאה סודי אחר?

נשיאת בית המשפט העליון קובעת כי היריעה הדיונית בעתירת המוקד צומצמה, ונותר לדיון רק העניין הנוגע לסודיות מיקומו הפיסי של מתקן המעצר. קביעה זו מבליטה עד כמה מקפידות השופטות לעסוק במעטפת העתירה – גלישה קצרה באתרי אינטרנט פופולאריים תציג את מיקומו המדויק של המתקן הסודי וכן תמונות וצילומי לווין שלו – תוך שהן נמנעות מלדון בעניינה המהותי. פסק הדין, על נספחו הסודי, מכפיף אמנם את 1391 לתחום הגנתו של החוק, אולם באופן מעשי הוא משאיר את כל הנעשה בתוך המתקן עלום, והרי איך אפשר לפקח ולבקר את מה שלא ידוע. 
 

לקריאת ביקורת על פסק הדין במסגרת פסיקה במבחן – בתי המשפט בישראל בראי זכויות האדם

נושאים קשורים