שבעה פלסטינים שנולדו בירדן, עברו בגיל צעיר עם משפחותיהם לגדה המערבית וחיים בה שנים רבות. כולם נעצרו, כל אחד בנפרד, על ידי ישראל, הואשמו בעבירות שונות ונדונו לתקופות מאסר שונות, אותן סיימו לרצות זה מכבר, האחרון בשנת 2008! אולם, עם סיום ריצוי מאסריהם לא שוחררו. הצבא הוציא צווי גירוש נגדם מכוח הצו בדבר מניעת הסתננות בטענה, כי אינם תושבי השטחים ושהייתם בגדה אינה חוקית.
במהלך החזקתם בבתי הכלא בישראל הודיעו השלטונות לעצורים כי נטל ההוכחה לגבי מעמדם בירדן מוטל עליהם, וכי עד שלא יספקו את המסמכים
הדרושים, ייוותרו בכלא. בנוסף, נשאלו העצורים האם הם מוכנים להיות מגורשים לעזה. בהיעדר כל זיקה לרצועה סירבו השבעה ל"הצעה", והרשויות ממשיכות להחזיקם בכלא.
המוקד להגנת הפרט עתר לבג"ץ, להורות לצבא לשחרר את העצורים לבתיהם בגדה המערבית ולבטל את צווי הגירוש שהוצאו נגדם. בעתירות טוען המוקד, כי זכותם החוקתית של העותרים לחירות אישית ולהליך הוגן נשללה מהם; שלילת החירות בדרך של מעצר או החזקה במשמורת, מהווה צעד קשה ופוגעני, על אחת כמה וכמה כאשר היא מבוצעת על ידי רשות מינהלית ובהיעדר ביקורת שיפוטית.
במהלך הדיון בעתירות, דרשה המדינה כי העותרים יחתמו על הצהרה, לפיה הם מסכימים להיות מגורשים לירדן. המוקד סירב בשמם לדרישה אבסורדית זו, בטענה כי ביתם של העצורים נמצא בגדה המערבית, אין להם כל קשר לירדן, מה עוד שהינם מחוסרי מעמד בירדן.
בחודש אוקטובר 2009 תוקן הצו בדבר הוראות ביטחון ובעקבות כך הוקמה ועדה צבאית לבחינת צווי גירוש – ערכאת ביקורת שיפוטית חדשה – אשר יועדה לדון במקרים כגון אלו. כתוצאה מהקמת הוועדה, אשר יצרה סעד חלופי לדיון בביהמ"ש, מחק המוקד, בהמלצת השופטים, את עתירותיו.
הוועדה הצבאית התכנסה, אולם טרם דנה במקרים לגופו של עניין, ובינתיים, ממשיכה ישראל להחזיק בבתי הכלא, חודשים ושנים, את השבעה, אשר ממתינים להחלטה בעניינם, מבלי שיעמדו לדין ומבלי אופק נראה לעין לסיום המעצר. 
