העותר, תושב הכפר סילוואד שבגדה מזה 10 שנים, נשוי ואב לשלושה ילדים, נעצר ביום 28.10.2009 בסמוך להתנחלות עפרה ונלקח למתקן הכליאה בחווארה, במטרה לגרשו מיידית לרצועת עזה, שכן במרשם האוכלוסין הוא רשום כתושב הרצועה. בתגובה לפניית המוקד להגנת הפרט ליועמ"ש לגדה המערבית, בבקשה לדחות את ביצוע צו הגירוש על מנת לאפשר לו לפנות לערכאות בעניין, נמסר כי הצבא אכן פועל לעכב את הגירוש. אולם בשיחה נוספת שהתקיימה מאוחר יותר באותו יום, נמסר מלשכת היועמ"ש כי בשל מצבו הרפואי של העותר - האיש חולה אפילפסיה - והקושי בהמשך החזקתו במעצר, חוזר בו הצבא מהחלטתו בדבר העיכוב וימתין רק מספר שעות עד לביצוע הגירוש. בעקבות הודעה מבישה זו, נאלץ המוקד להזדרז ולהגיש עוד באותו יום עתירה דחופה לבג"ץ כנגד הגירוש.
חשוב לציין כי לשכת היועמ"ש לא הסתפקה בביטולה של ההחלטה לעכב את הגירוש, אלא הוסיפה ופגעה בזכויותיו של העותר בכך שלא ערכה לו שימוע ראוי והוגן כמתבקש, שימוע בו הייתה ניתנת לו הזדמנות נאותה להשמיע את עמדתו. יתירה מזו, כאשר הודיע המוקד ללשכת היועמ"ש כי העתירה, הכוללת בקשה לצו זמני שיעצור את הגירוש, מונחת בפני שופט ביהמ"ש העליון, נענה המוקד כי על אף שידוע כי הוגשה עתירה, אין בכוונת הלשכה לעכב את הגירוש כל עוד לא הגיע הצו האמור לידיהם.
בעתירה מיום 29.10.2009 -
ובהשלמת הטיעון שהגיש המוקד לביהמ"ש מאוחר יותר, בשל הדחיפות בהגשת העתירה - מדגיש המוקד, בין השאר, כי ההחלטה להרחיק את העותר לרצועת עזה משוללת כל בסיס חוקי, קיצונית ובלתי סבירה ומהווה הפרה בוטה של המשפט ההומניטארי הבינלאומי. זאת מאחר שההחלטה קורעת את האיש - יליד השטחים הכבושים, בעל משפחה ואב לילדים קטנים - מיקיריו וממרכז חייו מזה שנים רבות, ומתייחסת אליו כאל זר, ש"הסתנן" לגדה ומוסיף לשהות בה באופן בלתי חוקי. כמו כן, מהווה העברתו בכפייה של העותר מהגדה לרצועה הפרה חמורה של החוק ההומניטארי הבינלאומי. כן יוצא המוקד חוצץ כנגד הטענות הביטחוניות שהעלה הצבא כנגד העותר, טענות המהוות לכאורה עילה לגירוש. מטפסי התשאולים שנערכו לעותר - שהינם לקויים כשלעצמם - עולה בבירור כי הטענות הביטחוניות הועלו רק בדיעבד, כאשר בתשאול הראשון שנערך לעותר ואשר בעקבותיו הוחלט על גירושו - התבסס הצבא על טיעון ההסתננות בלבד.
בעקבות הדיון בעתירה, שנערך ביום 7.1.2010, במהלכו שפך בג"ץ קיתונות של רותחין על עמדת המדינה וניסיונה להעביר בכפייה את העותר מהגדה לרצועה, ללא כל בסיס חוקי, גם בהינתן טענות ביטחוניות כנגדו לכאורה,
הגישה המדינה הודעה לביהמ"ש, ממנה עולה כי החליטה לשנות טקטיקה, בהחליפה את צו הגירוש שהוציאה לעותר בצו מעצר מינהלי, בשל הטענות הביטחוניות שהועלו כנגדו. חשוב לציין כי מההודעה עולה במפורש, כי צו הגירוש בעינו עומד ואינו מתבטל כל עוד לא הוצא לעותר צו מעצר מינהלי. בעקבות הודעת המדינה לביהמ"ש, ביקש המוקד להגיב ואף קיבל את הסכמת המדינה לעניין. אולם עוד באותו יום הזדרז ביהמ"ש, ועוד לפני שבוטל צו הגירוש בפועל,
נתן פסק דין לפיו העתירה לביטול צו הגירוש מתייתרת, לאור הודעת המדינה על כוונתה להמיר את הגירוש במעצר מינהלי.
המוקד מדגיש כי מלבד הלקונה שנוצרה בין המועד בו ניתן פסק הדין לביטול צו הגירוש - פסק זמן שביהמ"ש הנכבד לא נתן עליו את הדעת וייתר עתירה תלויה ועומדת, כשהמדינה עדיין יכולה לחזור בה ולגרש את העותר - הרי שמן הראוי היה כי לעותרים תינתן ההזדמנות להשמיע את עמדתם בנוגע למהות ותוכן הודעת המדינה.
