בעתירה שהגיש המוקד לבית המשפט לפני כשנה וחצי, דרשו העותרים, ארגוני זכויות אדם, שבג"ץ יורה למדינה לחדש את ביקורי המשפחות אצל אסירים מרצועת עזה, הכלואים בבתי כלא בישראל. נכון למועד הגשת העתירה, מנעה ישראל זה למעלה משנה את ביקורי המשפחות מעזה, בטענה כי אין גורם בצד השני אשר מולו ניתן לתאם את המעברים. זאת, למרות שמאז ומעולם מי שתיאם את הביקורים מול ישראל היה הצלב האדום הבינלאומי.
העותרים טענו, בין השאר, כי מניעת הביקורים אינה אלא עונש קולקטיבי למשפחות, ומהווה הפרה של זכויות האסירים וזכויות משפחותיהם לחיי משפחה. הארגונים קראו לבית המשפט להורות על חידוש הביקורים לאלתר, במסגרת המקובלת של הסעות הצלב האדום.
בתגובתה לעתירה טענה המדינה, כי דין העתירה להידחות על הסף בשל אופיה המדיני המובהק של הסוגיה שעל הפרק. בנוסף טענה המדינה כי לממשלת ישראל יש שיקול דעת בשאלה זו, שכן פלסטינים המתגוררים ברצועת עזה הינם "תושבי ישות עוינת", וכי על ישראל לא חלה כלל ועיקר חובה לאשר את כניסת המשפחות לשטחה.
בפסק דין קצר מיום 9.12.2009, דוחה בג"ץ את עתירת המוקד. למרות שהנושא הוא בני משפחות וילדים, שלא ראו את יקיריהם זה למעלה משנתיים וחצי, דוחה ביהמ"ש את העתירה ביובש, בקביעה כי לא מדובר בצורך הומניטארי בסיסי שישראל מחויבת להגן עליו. לשיטתו, מאז יישום תוכנית ההתנתקות, רצועת עזה אינה נתונה עוד תחת כיבוש ישראלי, ולפיכך ישראל אינה מחויבת עוד לדאוג לאוכלוסיית הרצועה, מעבר לדאגתה לצרכיה ההומניטאריים הבסיסיים. בנוסף, דוחה ביהמ"ש את טענות העותרים בדבר פגיעה יתירה בזכויות הכלואים. ביהמ"ש קובע כי על אף שהסירוב לאפשר ביקורי משפחות פירושו פגיעה בזכויות הכלואים, הרי שמדובר בפגיעה עקיפה בלבד, שכן מוקד הדיון הינו משפחות האסירים, והפגיעה בהן, כאמור, נמצאה לגיטימית.
הסיפא של פסק דין מטריד זה, מעיד על האופי השרירותי של פסקי דין של בג"ץ. בפסק דין אחר מאותו יום ממש, שניתן בעתירתם של פלסטינים תושבי ישראל, אסירים לשעבר, שביקשו לבקר את אחיהם הכלואים, והשב"ס לא איפשר לקיים ביקורים אלה, דחה ביהמ"ש את העתירה בנימוק הפוך בדיוק לפסיקה במקרה דנן: בעוד שבפסיקה הראשונה קבע בג"ץ שלמרות שהנפגע הוא האסיר, הרי שבמרכז הדיון עומדים המבקרים, קבע ביהמ"ש בפסק הדין האחר כי למרות שהאסירים לשעבר, כמבקרים, הם הנפגעים מהאיסור שהטיל עליהם שב"ס, הרי שמי שעומד במרכז הדיון הוא האסיר ולא המבקרים, ולכן על האסיר עצמו להגיש עתירה בעניין.
ויפה לזיגזוגו זה של בג"ץ מאמרם של חז"ל במסכת אבות (פרק ה') "הפוך בה והפוך בה דכולא בה".
לצפייה בפסק הדין בעניין שלילת ביקורי משפחות מעזה מיום 9.12.2009
לצפייה בעתירה מיום 12.6.2008
לצפייה בפסק הדין בעניין ביקורי אסירים לשעבר מיום 9.12.2009
