العربية
EN
العربية
EN
בספטמבר 2007 עתר המוקד להגנת הפרט לבג"ץ בעניין בקשתה של העותרת לבקר את בעלה הכלוא בישראל, שאיננה נענית מזה שנתיים וחצי. העותרת לא התראתה עם בעלה הכלוא משך ארבע שנים. בעתירה העלה המוקד טענות נגד ההתנהלות הכללית של הצבא, שלא להשיב בזמן או שלא להשיב בכלל, לבקשות פלסטינים מהשטחים לבקר את יקיריהם הכלואים בישראל.
בדיון בעתירה ביום 4.11.2007 קיבל ביהמ"ש את עמדת המדינה בעניינה הפרטני של העותרת והודיע, לאחר עיון בחומר החסוי, כי לא ניתן לאפשר לה לבקר אצל בעלה הכלוא, "מסיבות ביטחוניות". בית המשפט ציין כי ניתן יהיה לשקול שוב את בקשתה לבקר את בעלה בעוד שלוש עד ארבע שנים. המוקד מחק את העתירה ככל שזו נגעה לבקשת העותרת, אך השאלה העקרונית – הסחבת הממושכת של הצבא בעניין מענה לפניות אליו, נותרה תלויה ועומדת. ביהמ"ש קבע כי המדינה תגיש את תשובתה לעניין אי המענה של הצבא בתוך 60 יום. רק ביום 26.2.2008 הגישה המדינה תשובה בעניין, זאת לאחר שהמוקד נאלץ לשוב ולבקש מביהמ"ש להורות למדינה לבצע "בדיקה כללית לגבי מועדי מתן מענה לבקשות דומות, ולקחים שהופקו".
המדינה הודיעה כי נוהל עבודה חדש שהוכנס על ידה לשימוש, מבטיח כי הטיפול בבקשות פלסטינים - המנועים מכניסה לישראל - לביקור קרובים בבתי הכלא בישראל, יעמוד על חודשיים עד כחודשיים וחצי. העבודה לפי הנוהל החדש תמנע עיכובים ותקלות, כפי שקרה במקרה של העותרת, שבשל שיטת העבודה הקודמת לא ניתן היה, לטענת המדינה, להתחקות אחר המועד המדויק בו הוגשה בקשתה.
ביום 25.5.2009 פסק ביהמ"ש כי לאור הודעת המדינה על התחלת העבודה על פי הנוהל, שאמור להבטיח שהבקשות יטופלו תוך פרק זמן של חודשיים עד חודשיים וחצי, העתירה מיצתה את עצמה. ביהמ"ש קיבל את העובדה שגם כאשר עומד הצבא בלוח הזמנים של חודשיים וחצי לטיפול בבקשות מסוג זה, יכולים המבקרים לבקר את בני משפחתם בכלא שלוש פעמים בשנה לכל היותר, וקבע שמצב זה הינו סביר.
מבדיקה שערך המוקד עולה, כי למרות התחייבות המדינה לביהמ"ש מיום 26.2.2008, המצב לא השתנה. מתוך 372 בקשות להיתרי ביקור בהם טיפל המוקד בין התאריכים 1.3.2008--1.6.2009 (שלושה ימים ממתן התחייבות המדינה לביהמ"ש), רק 8 מהמקרים טופלו בזמן – בתוך חודשיים וחצי.
לצפייה בפסק הדין מיום 25.5.2009
