العربية
EN
العربية
EN
ביום 19.4.2009 הגיש המוקד עתירת אי מענה בשמו של פלסטיני, שביקש לבקר את אביו, המרצה מאסר עולם בבית כלא בישראל. העותר הוא אסיר לשעבר, אשר נעצר לאחרונה בשנת 1994. במהלך שמונה השנים האחרונות ביקר הבן אצל אביו הכלוא ללא כל קושי. ביקורו האחרון נערך בספטמבר 2008. בדצמבר ביקש העותר לשוב ולבקר את אביו, אך נתקל בסירוב השב"ס, בטענה כי כאסיר לשעבר, הוא מנוע מלהיכנס לבית הכלא; זאת, כאמור, חרף העובדה כי מעולם לא נתקל בסירוב שכזה בעבר.
המוקד פנה לשב"ס בדרישה להסרת המניעה אולם תשובת השב"ס לא הגיעה, למרות שעל פי פקודת נציבות בתי הסוהר, יינתן מענה לפנייה ממין זה בתוך 14 יום. המוקד שלח מספר תזכורות בעניין לשב"ס, וביום 5.2.2009 התקבלה תשובתו של קצין האסירים בכלא גלבוע, בו כלוא האב, ולפיה הבקשה נשקלת ומועברת לגורמים המוסמכים לתשובה סופית. שלושה וחצי חודשים לאחר הגשת הבקשה, ממתין עדיין העותר לתשובת השב"ס. לפיכך עתר המוקד בעניינו לבג"ץ.
בעתירה מבהירים העותרים, כי אי מתן מענה מצדו של השב"ס לבקשות להסרת מניעה לביקור מאסיר לשעבר, בעניינם של פלסטינים שהיו כלואים בעבר בבתי כלא בישראל, מהווה הפרה גסה של כללי המינהל התקין ושל פסק דין שהתקבל לאחרונה בבג"ץ 5154/06 המוקד להגנת הפרט ואח' נ' השר לביטחון פנים ואח', שם נקבע כי על השב"ס לתת החלטה בבקשות ביקור של אסירים לשעבר בתוך 14 יום מיום הגשת הבקשה. כמו כן, בנוקטו במדיניות של אי מתן מענה לבקשותיהם של אסירים לשעבר לבקר את יקיריהם הכלואים בבתי כלא בישראל, פוגע השב"ס בזכותם של העצירים, האסירים ובני משפחותיהם לביקורים בכלא ובזכותם לחיי משפחה - זכויות המוקנות להם במשפט הבינלאומי ההומניטארי ובמשפט הישראלי כאחד. העותרים דורשים להורות לשב"ס ליתן מענה לבקשות ולהשית עליו את הוצאות העתירה.
לצפייה בפסק הדין מיום 12.3.2009
