העותרת, מתגוררת בגדה המערבית עם שני ילדיה, מזה שנתיים וחצי מבקשת לבקר את בעלה ואביה שהורחקו לרצועת עזה בשנת 2002 במסגרת הסכם בחסות בינלאומית לאחר פרשת ההתבצרות בכנסיית המולד.
למרות שאין מניעה ביטחונית קונקרטית כנגד העותרת, המשיך הצבא לסרב לבקשותיה של האישה, בטענה ש"טעמי ביטחון" מונעים מתן היתרים למעבר מהגדה לעזה. ביום 12.12.07 פנה המוקד במכתב ליועמ"ש לגדה המערבית בו הוא מפנה להתחייבות שנתן הצבא ב-2004 במסגרת
בג"ץ 10677/04 אלעביאת ואח' נ' מפקד כוחות הצבא בגדה המערבית לאפשר ביקור משפחות מורחקי כנסיית המולד, אצל יקיריהם ברצועת עזה, בכפוף להיעדר מניעה ביטחונית – התחייבות אשר קיבלה תוקף של פסק דין. הצבא בתשובתו טען כי בשל "שינוי הנסיבות המהותי" ברצועת עזה מאז מתן ההתחייבות בשנת 2004 , ההתחייבות אינה רלוונטית ואינה כובלת אותו עוד.
בעתירה טוען המוקד כי אין מדובר בשינוי נסיבות מהותי כפי שטוען הצבא, כיוון שגם במועד בו ניתנה התחייבות הצבא, שרר באזור מצב ביטחוני קשה. יתרה מזאת, הצבא המשיך לאפשר את אותם ביקורים גם לאחר שינויי הנסיבות הביטחוניות כביכול. כמו כן, טוען המוקד, מאחר ומדובר באנשים שהורחקו מביתם וממשפחתם בכפייה, חלה על המדינה חובה מיוחדת לאפשר את הביקורים. בסירובו, מפר הצבא את חובותיו ופוגע במרקם חיי משפחת העותרים ומתעלם מזכותם לחיי משפחה -זכות מוגנת ומרכזית- במשפט הישראלי, במשפט הבינלאומי ההומניטארי ובמשפט הבינלאומי לזכויות האדם. הצבא פוגע בזכותם של הילדים לחיות עם אביהם, ובזכותו שלו להורות, למשפחה ולכבוד.
בתגובה לעתירה חזר הצבא על עמדתו כי מאז שינוי הנסיבות המהותי ברצועת עזה רק בקשות מעבר לשם השתקעות ברצועה מתקבלות. בקשות ביקורים למועדים קצובים לא מתאפשרות, למעט חריגים ומקרים הומניטאריים.
ביום 11.2.2009 דחה בג"ץ את עתירת המוקד לאפשר את מעבר האישה והילדים לרצועה. עם זאת, בלחץ בית המשפט הודיעה המדינה כי ההתחייבות בעינה עומדת, אך תלויה בנסיבות הביטחוניות. ביהמ"ש הדגיש כי למרות שהמצב הביטחוני לא מאפשר את המעבר כיום, הוא ער למצוקת משפחת העותרים ויש לאפשר להם לעבור לעזה כשהמצב הביטחוני יאפשר זאת.
לצפייה בפסק הדין מיום 11.2.09לצפייה בתגובת הצבא לעתירה מיום 28.8.08לצפייה בעתירה מיום 12.6.08 
