המוקד להגנת הפרט - המוקד להגנת הפרט עתר לבג"ץ בעניינם של אב ובנו הקטן, המבקשים לשוב לביתם ברצועת עזה, שם נמצאות אשתו ובתו התינוקת, לאחר שישראל התנתה את המעבר בהתחייבות כי האב לא ישוב עוד לעולם לגדה: המוקד מתנגד למדיניות החדשה, לפיה מנצלת ישראל את מצוקתן של משפחות פלסטיניות המופרדות בין עזה לגדה כאמצעי לחץ ל"עידוד" מעברם של פלסטינים מהגדה המערבית לרצועת עזה, לצמיתות
חזרה לעמוד הקודם
13.07.2008

המוקד להגנת הפרט עתר לבג"ץ בעניינם של אב ובנו הקטן, המבקשים לשוב לביתם ברצועת עזה, שם נמצאות אשתו ובתו התינוקת, לאחר שישראל התנתה את המעבר בהתחייבות כי האב לא ישוב עוד לעולם לגדה: המוקד מתנגד למדיניות החדשה, לפיה מנצלת ישראל את מצוקתן של משפחות פלסטיניות המופרדות בין עזה לגדה כאמצעי לחץ ל"עידוד" מעברם של פלסטינים מהגדה המערבית לרצועת עזה, לצמיתות

ביום 10.7.2008 הגיש המוקד להגנת הפרט עתירה בעניינם של אב ובנו, המבקשים לעבור מהגדה המערבית לרצועת עזה כדי להתאחד עם המחצית האחרת של המשפחה – אשתו ובתו הקטנה.

העותר, יליד חברון, התחתן עם פלסטינית מעזה והתגורר עמה ברצועה בגלל המגבלות הקשות שהטילה ישראל על מעברם של פלסטינים מהרצועה לגדה. העותר נשאר ברצועה קרוב ל-7 שנים מבלי לשוב ולבקר את בני משפחתו שבחברון, מחשש שישראל תחסום את דרכו לשוב למשפחתו בעזה. במאי 2007 החליט העותר, על אף חששו מהבאות, לעבור לגדה עם בנו, כדי לעמוד לצד אמו בעת ניתוח שעברה לכריתת רגלה. משביקש לשוב לרצועה, התממש חששו וכל הבקשות שהגיש להיתר מעבר סורבו. גם בקשות להתרת מעברן של אשתו ובתו לגדה סורבו. בחודש מרץ 2008 החזיר המת"ק הישראלי סוף סוף תשובה לבקשתו, לפיה יאושר מעברו מהגדה לעזה – אך ורק אם יתחייב בכתב כי לא ישוב עוד לגדה המערבית.

זו אינה הפעם הראשונה בה נתקל המוקד במדיניות פסולה זו של ישראל. גם במקרה של תושבת קלקיליה, שביקשה לבקר את בעלה החולה בעזה, התקבלה תשובה מהצבא, לפיה ניתן לאשר רק "היתר חד כיווני" לרצועת עזה. המוקד מבהיר כי הטענה הישראלית, לפיה צמצום התנועה במעבר בין עזה לגדה נובע מ"שיקולים ביטחוניים", הנה מופרכת. הרי ההתנגדות הישראלית מתמקדת במעבר מעזה לגדה, ולא להיפך. במקרים בהם פלסטינים המתגוררים בעזה מבקשים לבקר בגדה, מותנה ביקורם - התניה הפוכה בדיוק - בהתחייבות לחזרה מיידית לעזה ואפילו בהפקדת ערבון כספי שיבטיח את חזרתם המיידית. יתירה מזו, בעוד פלסטינים המתגוררים בעזה משך שנים, מבלי לשנות את מענם הרשום, נחשבים בעיני ישראל כמי שהעבירו את מרכז חייהם לרצועה, הרי פלסטינים המתגוררים בגדה במשך שנים ומענם הרשום נותר ברצועה נעצרים בגין שהות בלתי חוקית בגדה וחיים תחת איום תמידי של הרחקה כפויה מביתם.  

העותרים טוענים כי ישראל פוגעת בזכותם לחיי משפחה ובזכות הילדים לשהות במחיצת הוריהם. ישראל מפירה את מחויבותה לכבד את חופש התנועה של פלסטינים בין שני חלקי ארצם. ישראל הכירה, ומעולם לא התנערה מהכרה זו, בכך שרצועת עזה והגדה המערבית הן שטח פלסטיני אחד. לפלסטינים הזכות לנוע בתוך שטח זה כרצונם ולבחור היכן להקים את ביתם על כל המשתמע מכך.

עוד מצביעים העותרים על ההבדל שבין זכות המעבר דרך ישראל (The Right of Transit) לבין זכות הכניסה לישראל, ומבהירים שהעותרים לא מבקשים כניסה לישראל לצורך השתקעות או שהייה בה. כל שמבקשים העותרים מישראל הוא לאפשר להם לעבור, מעבר הכרחי, בין הגדה לרצועת עזה.


לצפייה בעתירה מיום 10.7.2008