המשיבים טוענים כי תכליתו של חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), תשס"ג-2003 היא הגנה על שלום הציבור, אך מודים כי יתכן שבבסיס החוק היתה גם תכלית דמוגראפית, אם כי זו אינה דומיננטית, ומכל מקום גם היא ראויה; כי הזכות לחיי משפחה אינה מטילה על המדינה חובה לאפשר הגירה של בן זוג זר מכוח נישואין; כי החוק הוא אקט של הגנה עצמית, וגם המשפט הבינלאומי מתיר להטיל הגבלות על נתיני מדינת אויב; כי הוראת השעה אמנם מונעת הטבות מבן הזוג הזר בתחום ההגירה, הנלוות להקמת התא המשפחתי, אך לטענתם אין מדובר בפגיעה בזכות לחירות בבחירת בן זוג או בזכות לפרטיות; וכי ההבחנה שהחוק מבחין מתייחסת למיהות בן הזוג הזר בלבד, ואין לראות בה אפליה פסולה של אזרחי ישראל הערבים.