תגובת המוקד לסירוב הצבא לאפשר את כניסתו של תושב ישראל לרצועת עזה, לבקר את אישתו ובנו: בתשובתה לעתירת המוקד להגנת הפרט, התעלמה המדינה באופן מתמיה מזכות העותר לחיי משפחה, ונימקה את סירובה בטיעון ביטחוני מרחיק לכת, אף שמהתשובה עולה כי העותר או בני משפחתו אינם מעורבים ב"פעילות טרור"

ביום 29.8.07 הגיש המוקד להגנת הפרט עתירה לבג"ץ, לאפשר לתושב ישראלי המתגורר ברחובות להיכנס לרצועת עזה ולבקר את אישתו ובנו הקטן המתגוררים שם. העותרים נישאו בשנת 2004 והתגוררו בשנתיים שלאחר מכן ברצועת עזה. בשנת 2006 החליט העותר לחזור ולהתגורר בישראל, מסיבות כלכליות שעיקרן פרנסת משפחתו. העותרים שמרו על קשר תכוף וקבוע – כפעם בחודש נכנס העותר לרצועת עזה ושהה עם משפחתו. מאז פברואר 2007 הגיש העותר כמה בקשות להיכנס לרצועת עזה, אך כל פעם נמסר לו מחדש, בעל פה, כי בקשתו מסורבת. כל פניות המוקד לא זכו אף הן להתייחסות כלשהי משך זמן רב. בעתירה הדגיש המוקד את זכותו של העותר לחיי משפחה כזכות יסוד המוגנת ע"י המשפט הישראלי וע"י המשפט הבינ"ל.

בתגובתה מיום 30.10.07 טענה המדינה, כי עפ"י המדיניות הנוהגת לאחר תוכנית ההתנתקות, ישראלים ככלל אינם נכנסים לרצועת עזה. ואולם, מבהיר המוקד בתגובתו מיום 8.11.07, כי המדינה אינה מדייקת, לשון המעטה; ככל שמדובר בישראלים אשר בני-זוגם וילדיהם מתגוררים ברצועת עזה, הרי שמדיניות הצבא הינה דווקא להתיר את הכניסה, ובהתאם לכך מאות תושבי ישראל הנשואים לפלסטינים נכנסים תדיר לרצועת עזה. שלא כפי שטוענת המדינה, מניעת הביקור בנסיבות אלו היא החריג ולא הכלל.

בתגובת המדינה בולטת התעלמותה מזכותו של העותר לחיי משפחה, משל רוצה הוא להיכנס לרצועה עזה כתייר מן החוץ. לא זו בלבד שמגבילה המדינה בחוק את העותר מלהביא את משפחתו לגור עימו בישראל, כעת מבקשת היא למנוע ממנו לצאת ולבקר את אישתו ובנו. אך נימוקים רציניים אין; כל שנטען הוא כי קיימת מניעה ביטחונית הנובעת מ"קשרי בני משפחתו לפעילי טרור", דהיינו לצבא אין כל טענה ביטחונית כנגד העותר, זוגתו או משפחתו. לטענת המוקד, הרחבת מעגל המניעה לקירבה רחוקה ועקיפה של מי שמבקש להיכנס לרצועת עזה, מהווה פגיעה קולקטיבית ונוגדת את עקרון הצדק הטבעי, לפיו איש בעוונו יישא, ואיש בחטאו יומת.

לצפייה בתגובת המוקד מיום 8.11.07

לצפייה בתגובת המדינה מיום 30.10.07

לצפייה בעתירת המוקד מיום 29.8.07