המוקד להגנת הפרט עותר לבג"ץ לאפשר לפלסטיני תושב הגדה המערבית לבקר אצל אחיו בכלא, מבלי שייאלץ להוכיח קרבת משפחה לכלוא בכל פעם מחדש: חרף העובדה כי בקשות העותר אושרו בעבר, המידע אינו מתעדכן במערכת הממוחשבת, וכל פעם מחדש מסרב הצבא להתיר את פגישתם של האחים בטענה של היעדר קירבה משפחתית

כיום, בעקבות עתירת המוקד להגנת הפרט (בג"צ 11198/02), מתאפשרים ביקורי משפחות הכלואים מכל הנפות; הביקורים מאורגנים ע"י ארגון הצלב האדום הבינלאומי, שמקבל את הבקשה לביקור ומעבירהּ לידי הצבא. הצלב האדום הוא זה שמארגן את שירותי ההסעה והאבטחה במהלך הביקור. בהיעדר מניעה ביטחונית, מונפק אישור התקף לשלושה חודשים במסגרת הסעות הצלב האדום.

ביום 11.4.2007 עתר המוקד להגנת הפרט לבג"ץ בשמו של פלסטיני, תושב הגדה המערבית, המבקש לבקר אצל אחיו, הכלוא בישראל. העותר ואחיו הינם יתומים מאם ומאב. סביהם וסבתותיהם הלכו אף הם לעולמם. האח הכלוא הוא רווק והעותר הינו קרוב המשפחה היחיד היכול לבקרו. בקשת הביקור של העותר נותרה ללא מענה למעלה משנה וחצי, אולם בעקבות התערבות המוקד, הוא קיבל את ההיתר, שחודש עם תום שלושת החודשים. לאחר פוג תוקף ההיתר האחרון, סורבה בקשתו החוזרת של העותר, בטענה כי לא הוכיח קשר משפחתי בינו לבין אחיו הכלוא. שוב פנה המוקד ליועץ המשפטי של הגדה המערבית, בדרישה להנפיק לעותר היתר ביקור, והנה, הבקשה אושרה. כבגלגל חוזר, שלושה חודשים מאוחר יותר שוב סורבה הבקשה, ופעם נוספת – בטענה של היעדר קירבה משפחתית... ברור כי אין זו טעות סתם, אלא פועל יוצא של טיפול מזלזל ורשלני של עובדי לשכת היועמ"ש בבקשות המופנות אליהם. ביום 18.3.07 פנה שוב המוקד ללשכת היועץ המשפטי, ודרש להסדיר את ביקורי העותר אצל אחיו בכלא, ולעדכן את הקירבה המשפחתית בינם במערכת הממוחשבת.

אין זה מקרה בודד. ביום 25.3.2007 עתר המוקד להגנת הפרט לבג"ץ במקרה דומה, בו ביקשה פלסטינית לבקר אצל בן זוגה הכלוא בישראל. שניים משלושת ילדיהם של העותרת ובן זוגה הכלוא נפטרו מדלקת קרום המוח, וחוץ ממנה ומבנם בן החמש אין מי שיבקרו. המשיב סירב לאשר את הבקשה לביקור על-אף פניות חוזרות של המוקד. לטענת המשיב, עולים ספקות כי העותרת נשואה לבעלה, שכן שם משפחתה המופיע בחוזה הנישואין שונה משם משפחתה המופיע בתעודת הזהות שלה. ביום 23.2.06 פנה המוקד ללשכת היועץ המשפטי של הגדה המערבית והסביר כי מקובל הדבר, שבחוזה הנישואים מופיע שם הנעורים של האישה, אולם רק בתעודת הזהות החדשה, המונפקת לאחר הנישואים – מופיע שמה המלא החדש.  לבסוף, אושר ביקורה של העותרת וניתן לה היתר לשלושה חודשים, אך כיום, בתום אותם שלושה חודשים, שוב מתעלם המשיב מפניותיה לחידוש ההיתר.

הצבא פוגע בזכותם של הכלואים לחיי משפחה, לכבוד ולביקורים בכלא. הזכות לביקורים בכלא  היא זכות יסוד, הנובעת מהתפיסה שחומות הכלא מגבילות את תנועתו של האדם, אך אין במאסר גופו כדי לשלול את כבודו של האסיר ולהפקיע ממנו את זכויותיו הבסיסיות. זכות זו מעוגנת בשורה ארוכה של אמנות והסכמות של המשפט הבינלאומי, ביניהן אמנת ז'נבה הרביעית, הקובעת כי "כל עציר רשאי לקבל מבקרים – בייחוד אנשי משפחה קרובים – לעיתים מזומנות ובתדירות האפשרית". בהתנהלותו, מפר המשיב אף את חובותיו המינהליות, שכן עליו לטפל בפניות המגיעות אליו בהגינות, בסבירות ובמהירות ראויה. בעבר נקבע אף, כי על המשיב חלה חובה אקטיבית להבטיח את זכויותיהם של פלסטינים תושבי השטחים המבקשים לבקר אצל יקיריהם, דבר המחריף את חומרת התנהלותו של הצבא.

לצפייה בעתירה בעניין האחים מיום 11.4.07

לצפייה בעתירת בני הזוג מיום 25.3.07

לצפייה בפניית המוקד בעניין האחים מיום 18.3.07

לצפייה בפניית המוקד בעניין בני הזוג מיום 23.2.06

לצפייה בעתירת המוקד בבג"ץ 11198/02

לצפייה בסעיף 116 לאמנת ג'נבה הרביעית