שפוט ביטחוני
עצור ביטחוני
עצור מינהלי
סה"כ
15.6.2006

התקבלה עתירת המוקד להגנת הפרט נגד תוואי חומת ההפרדה באזור הכפרים עזון ונבי אליאס: התוואי באזור זה גזל מאות דונמים של אדמות חקלאיות השייכות לתושבי כפרים אלה. בג"ץ אף חייב את המדינה לשאת בהוצאות העותרים בסך 50,000 ש"ח

העתירה לבג"ץ
ביום 20.3.2005 עתר המוקד להגנת הפרט לבג"ץ נגד תוואי חומת ההפרדה העובר באזור הכפרים עזון ונבי אליאס. המוקד קבע בעתירתו, כי התוואי באזור זה אינו משרת כל צורך בטחוני ונועד למעשה לאפשר בעתיד את הרחבת שטחי ההתנחלות צופין בכיוון מזרח. כתוצאה מבניית החומה, נגזלו מאות דונמים של אדמות חקלאיות השייכות לתושבי כפרים אלה, ונפגעה פרנסת התושבים, שהתקשו מאוד להגיע לאדמותיהם ולעבדן.

התפתחויות בעקבות הגשת העתירה
בתגובתה לבג"ץ, מיום 30.6.2005, הודתה המדינה שתוואי החומה אינו צמוד להתנחלות צופין הסמוכה בשל תכנית המתאר של ההתנחלות, שיעדה את השטח המסופח לאזור התעשייה של צופין. יצוין, שעתירה קודמת בעניין זה נדחתה לאחר שבג"ץ קיבל את טענת המדינה כי הסיבה לקביעת התוואי במקום היא ביטחונית. המדינה הוסיפה לטעון במסגרת תגובתה, שאילו תוכננה החומה באזור זה כיום, לא הייתה מתחשבת בתכנית המתאר. למרות זאת, ולמרות הפגיעה הקשה בתושבי הכפרים, טענה המדינה כי אין לשנות את תוואי החומה בשל העלות הגבוהה הכרוכה בכך.

ביום 3.7.2006 התקיים דיון בעתירה ובסיומו הוצא צו-על-תנאי.


פסק הדין בעתירה
בסופו של דבר, ביום 19.2.2006 הודיעה המדינה כי החליטה לשנות את תוואי החומה בקטעו הדרום-מזרחי שבו עוסקת העתירה. בדיון המסכם, שנערך ביום 28.5.2006, הודיעה המדינה על הסכמתה לכך שהחומה בקטע המזרחי תפורק בתוך ששה חודשים מיום השלמת בניית החומה בתוואי החדש. המשיבה אף הבהירה כי במהלך תקופת בניית החומה בתוואי החדש, ייפתחו שערים חקלאיים נוספים בקטע המזרחי ויוכנסו שינויים בהסדרי הכניסה למרחב התפר, על מנת להקל על העותרים לעבד את קרקעותיהם. בנוסף, עם השלמת בניית החומה בתוואי החדש, ועד שתפורק החומה הנוכחית בקטע המזרחי, ייפתחו השערים החקלאיים בקטע המזרחי לתנועה חופשית של התושבים הפלסטינים. לנוכח עמדתה זו של המדינה, קיבל בג"ץ ביום 15.6.2006 את העתירה. נקבע שיש להפוך את הצו-על-תנאי למוחלט, וכי תוואי החומה בקטע המזרחי אינו כדין, ועל כן בטל.

במסגרת פסק הדין, עמד הנשיא ברק על התנהלותה החמורה של המדינה:

"בעתירה שלפנינו התגלתה תופעה חמורה. לא הוצגה בפני בית המשפט העליון בעתירה הראשונה התמונה בשלמותה. בית המשפט דחה את העתירה הראשונה על בסיס מידע שרק בחלקו היה מבוסס. יפה עשתה הפרקליטות, כי משנודע לה על השיקול בדבר תכנית 149/5 הודיעה על כך לבית המשפט, ויפה עשו המשיבים כי על רקע זה – ולנוכח פסק דיננו בפרשת אלפי מנשה – שינו את תוואי הגדר מיוזמתם שלהם. עם זאת, העתירה שלפנינו מצביעה על אירוע שאין להשלים עימו, לפיו המידע שסופק לבית המשפט לא שיקף את מלוא השיקולים שעמדו לנגד עיניהם של מקבלי ההחלטות. כתוצאה מכך נדחתה עתירה, שגם המשיב מסכים כיום שצריך היה לקבלה. הוסברו לנו הנסיבות המיוחדות אשר במסגרתן פעלו אנשי הביטחון, ואשר הביאו לתקלה. מקווים אנו כי הדבר לא יישנה."

אשר על כן, קיבל, כאמור, בג"ץ את העתירה, אך השעה את ההכרזה על בטלות התוואי עד חלוף ששה חודשים מיום השלמת בניית החומה בתוואי החדש. בנוסף, חייב בג"ץ את המדינה לשאת בהוצאות העותרים בסך 50,000 ש"ח.


לצפייה בפסק הדין


לצפייה בפסק הדין בעתירה הראשונה שהוגשה באותו עניין


לצפייה בעתירה


לצפייה בתגובת המדינה מיום 30.6.2005


לצפייה בכתבתו של יובל יועז, "הארץ", בעניין הדיון שנערך ביום 3.7.2005


לצפייה בהודעת העותרים מיום 25.9.2005


לצפייה בתגובת המדינה מיום 19.2.2006

mail@hamoked.org.il (02) 627 1698 (02) 627 6317

red-id | רד אינטראקטיב