ביום 18.9.05 הגיש המוקד להגנת הפרט לבית המשפט לעניינים מינהליים עתירה לפי חוק חופש המידע. העתירה הוגשה בשל הימנעות משרד הפנים ממתן מענה לבקשה שעניינה הסדרי מניעת יציאה לחו"ל של תושבים ואזרחים דרך ירדן. זאת, לאור פניות שהגיעו למוקד מתושבי מזרח ירושלים אשר ביקשו לעבור לירדן דרך גשר אלנבי והוחזרו ממנו ללא הסבר או נימוק וללא צו או שימוע.
יצוין, כי מאז הסכם השלום עם ירדן משנת 1994, חל היתר יציאה כללי לירדן (אשר עדיין מוגדרת "מדינת אויב" בהתאם לתקנה 5 לתקנות שעת חירום (יציאה לחוץ לארץ) תש"ט-1948 וסעיף 2א לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) תשי"ד-1954). זאת, להוציא אדם שקיימת בעניינו החלטה אחרת של שר הפנים או של מי שהוא הסמיך לכך. סייג זה כללי ביותר ועמום, ואינו מלמד דבר אודות הנהלים למניעת יציאה לירדן ומי בדיוק בעל הסמכות להטיל מניעה כזו. מסייג זה לא מובן האם ניתן להודיע מראש לאדם שיציאתו אסורה, האם נערך שיקול מחדש, כל כמה זמן, והאם המניעה מוגבלת בזמן.
המוקד הדגיש כי נהלים והנחיות, המשפיעים באופן ישיר על הזכות החוקתית לצאת מן הארץ, חייבים להיות שקופים וברורים וכוללים ערובות קפדניות למזעור הפגיעה בזכות יסוד זו. המוקד ביקש בעתירתו לחשוף נהלים והנחיות אלה, וקבע כי העובדה שמשרד הפנים נמנע זמן רב מלהיענות לבקשה מהווה הפרה בוטה של החוק.
ביום 7.12.05 הגיש משרד הפנים לבית המשפט את תשובתו לעתירה. לטענתו, הימנעותו ממענה לבקשת המוקד נעוצה בעובדה שמשך זמן מה לא היה ממונה על חופש המידע במשרד הפנים. לגופו של עניין הוא מודיע, כי קיימת במשרד הפנים פרוצדורה בלתי כתובה בעניין. פרוצדורה זו מחייבת, בין היתר, משלוח הודעה לאדם שמינהל האוכלוסין החליט שלא לאפשר את יציאתו לירדן ממניעים ביטחוניים. באותו מכתב-הודעה אמור גם להימסר לאדם המנוע כי יש לו זכות לטעון ולהשיג נגד ההחלטה, ומשך תוקפה של המניעה (חצי שנה לכל היותר). כן מחייב הנוהל משלוח הודעות בעניין אותו אדם ללשכת מינהל האוכלוסין הרלוונטית ולביקורת הגבולות.
יצוין, כי למוקד לא ידוע על מקרים בהם בוצע הנוהל בפועל, ומכתבים מעין אלה אכן נשלחו.
לצפייה בעתירהלצפייה בתשובת משרד הפנים
