ביקורי קרובי משפחה ברצועת עזה: בעקבות עתירות המוקד להגנת הפרט התחייב הצבא לאפשר לישראלים, שלהם קרובי משפחה מדרגה ראשונה ברצועת עזה, לבקרם במהלך החגים. זאת, בהיעדר מניעה ביטחונית פרטנית

רצועת עזה מוכרזת על ידי הצבא כ"שטח צבאי סגור", והחל משנת 1994 כניסת ישראלים לחלקי הרצועה שבניהול הרשות הפלסטינית אסורה על פי צו. עמדת הצבא היא שלא מוקנית זכות לאזרחי המדינה להיכנס לרצועה, אלא על בסיס היתרי ביקור, אשר החלטה על הענקתם נתונה לו באופן בלעדי.

מאז החלה האינתיפאדה השנייה צמצם הצבא באופן דרסטי את כמות ההיתרים הניתנים לישראלים לביקור בעזה. מדובר במדיניות גורפת, לפיה לא מתאפשרת כלל כניסת ישראלים לרצועה, למעט מקרים חריגים. אותם מקרים הן בקשות של בני-זוג של תושבי הרצועה ושל ילדיהם, המבקשים לבקר את בן הזוג תושב הרצועה או שחיים אתו שם (משפחות חצויות). בקשות של קרובים אחרים מאושרות אך ורק כאשר קרוב משפחה מדרגה ראשונה מצוי במצב רפואי קריטי, לצורך לוויה של קרוב משפחה מדרגה ראשונה וכיוצא בזה. גם במצבים אלו אין מתירים, ככלל, כניסת קרוב מדרגה שנייה.

הצבא מנמק את מדיניותו בחשש לביטחונם של הישראלים הנכנסים לרצועה, וחשש מניצול ההיתרים למתן שירותים לגורמים עוינים. הנימוק הראשון עמד בבסיס העמדה שהציג הצבא בבג"ץ 9293/01 ברקה ואח' נ' שר הביטחון ואח'. בפסק הדין התקבלה עמדה זו, אך שיקול מרכזי שהוביל לכך היה החשש שהעותרים ייפגעו בשל היותם חברי כנסת. שונה מזה עניינם של ישראלים בני הלאום הפלסטיני, שלהם בני משפחה ומכרים ברצועת עזה (וחלקם אף התגוררו בה בתקופות שונות בחייהם), ושאינם ממלאים תפקיד רשמי כלשהו בממשל הישראלי. הם אינם יעד לפעולה המכוונת נגד ישראל, ומאחר שלפגיעה היפותטית בהם אין השלכה על ביטחון המדינה, אין גם מקום ליחס פטרנליסטי של הגנה עליהם חרף רצונם.

בעניין נימוקו השני של הצבא למדיניותו, אין חולק כי קיימת לו הסמכות לסרב לבקשה להיתר כניסה לרצועה כאשר קיימים טעמים ביטחוניים גוברים, כגון אם יש מידע שהביקור ינוצל לקידום פעילות אלימה העלולה להוביל לקיפוח חייהם של אזרחים חפים מפשע. אולם סירוב זה חייב שיהיה על בסיס אינדיווידואלי, על סמך חומר ראיות המצוי נגד המבקש.

הגשת העתירות על ידי המוקד

המוקד להגנת הפרט הגיש במהלך שנת 2004 מספר עתירות בעניינם של ישראלים שביקשו לבקר את קרובי משפחתם ברצועה, הן בנסיבות ספציפיות - כגון מחלת קרוב משפחה, והן באופן כללי – בהיעדר מניעה אישית בעניינם, תוך שימת דגש על ביקורים בתקופת החגים. בקשותיהם של עותרים אלה סורבו שלא בעקבות בחינה אינדיווידואלית של בקשתם, אלא על בסיס מדיניות גורפת זו.

העתירות מדגישות את היעדר הרלוונטיות של נימוקי הצבא המוזכרים לעיל. בנוסף, מזכיר המוקד בעתירותיו כי בנובמבר 2003 התיר הצבא את כניסתם של ישראלים לרצועה לרגל החג המוסלמי עיד אלפיטר. הכניסה הותרה לישראלים להם קרוב משפחה מדרגה ראשונה ברצועת עזה, יחד עם בני זוגם וילדיהם. ביקור זה, במהלכו נכנסו לרצועה כ-5000 ישראלים, הדגיש עד כמה טענתו של הצבא היתה מופרכת.

אלא שביקור זה נותר חריג. בעקבות פיגוע שבוצע בירושלים, החליט שר הביטחון לחזור בו מכוונה קודמת לאפשר ביקור ברצועה בחג הקורבן השנה. למותר לציין, שלא היה כל קשר בין פיגוע זה, שביצע תושב השטחים מנפת בית לחם, לבין עניין כניסתם של ישראלים לביקורים ברצועה. מדובר בצעד נקמני ופסול, שפגע ללא כל תכלית בתושבי המדינה ואזרחיה, להם לא יוחס קשר כלשהו לפיגוע. בעתירות הועלה החשש שבבסיס המדיניות עומדים מניעים זרים, כגון אג'נדה פוליטית המכוונת לפיצול העם הפלסטיני לקבוצות חברתיות מבודדות, שכל אחת מוגבלת לטריטוריה צרה. הסבר נוסף למדיניות זו הוא הרצון להעניש קולקטיבית את תושבי הרצועה באמצעות בידודם וחסימת קשריהם עם קרוביהם בישראל.

הסברים אלה מאפשרים גם להבין את האפליה המדהימה בין המדיניות הנוגעת לכניסת ישראלים לשטחי הרצועה שבניהול הרשות הפלסטינית, לבין כניסת ישראלים לתחומי ההתנחלויות שברצועת עזה. הלוא ברור שהישראלים הנכנסים להתנחלויות חשופים לסכנות גדולות לאין ערוך מאשר פלסטינים, אזרחי ישראל או תושביה, המבקרים את קרובי משפחתם בעזה. למרות זאת, לא הוטלה כל מגבלה על כניסת ישראלים לשטחי ההתנחלויות.

כתוצאה ממדיניות גורפת ושרירותית זו, נפגעת קשות זכותם של אותם ישראלים לחיי משפחה. הפגיעה באפשרותם של אנשים אלה לבקר את קרוביהם, עומדת גם בסתירה למושכלות יסודיות של השיטה המשפטית, לפיהן הפגיעה בזכויות אדם צריכה להיעשות אך ורק לתכלית ראויה ובמידה שאיננה עולה על הנדרש.

לצפייה באחת מעתירות המוקד: בג"ץ 1034/04 – קוטינה ואח' נ' מפקד כוחות צה"ל ברצועת עזה.

התפתחויות בעקבות הגשת העתירות

בעקבות הגשת העתירות, בא עניינם האישי של העותרים על פתרונו, וכניסתם לרצועה לשם ביקור בני משפחתם אושרה. עם זאת, המשיך המוקד לעמוד על כך שיינתן פתרון כולל לבעיה.

ביום 27.8.04 הגישה המדינה, במסגרת בג"ץ 10043/03, תגובה משלימה לבית המשפט. בנוסף, במסגרת עתירה זו ועתירה נוספת שהגיש המוקד בעניין, העבירה פרקליטות המדינה לידי המוקד מכתב ביום 25.11.04. בהודעות אלה הסכימה המדינה להסדרת כניסתם של ישראלים המבקשים לבקר את קרובי משפחתם המתגוררים ברצועה במהלך החגים.

על פי ההסדר החדש, יוכלו אותם ישראלים, בהיעדר מניעה ביטחונית פרטנית, לבקר את קרובי משפחתם מדרגה ראשונה המתגוררים ברצועה, במהלך החגים עיד אל אדחה ועיד אל פיטר (למוסלמים), או חג המולד וחג הפסחא (לנוצרים). ישראלים אלה יוכלו לצרף לביקור כנלווים את בני זוגם וילדיהם עד גיל 18, בהיעדר מניעה ביטחונית לגביהם. אפשרות זו לצירוף קרובי משפחה חלה גם על אלו שתותר כניסתם בשל מה שמכנה הצבא "צורך הומניטרי חריג" (הכוונה לחתונה, אירוסין, מחלה קשה, הלוויה וכיו"ב), הנוגע לקרוב משפחה מדרגה ראשונה ברצועה.

בעקבות הודעות אלה הודיע המוקד לבית המשפט כי הוא מוכן למחיקת העתירות, וזאת כדי להעמיד את הכללים החדשים במבחן. עם זאת, מדובר בהסדר שעודו צר ובלתי מספק. כך למשל, כאשר דווקא בזמן אירועי החג מחליט הצבא שלא להתיר באופן גורף כניסה לרצועה בשל אירוע כלשהו (למשל, מותו של יו"ר הרשות הפלסטינית, יאסר ערפאת, זמר קצר לפני עיד אל פיטר האחרון). כמו כן, הכללים אינם מספקים מענה לקרובי משפחה מדרגה שנייה.