משפחתה של ו"ע מתגוררת בשכונת אל-סלאם ברפיח. בליל 17.10.2003, חודשיים לאחר שילדה, חשה ו"ע ברע. בעלה ביקש לפנותה לבית החולים, אך כשהגיעו למכוניתם נורתה לעברם אש בידי חיילים. שני אֶחיו של הבעל נזעקו לזירת האירוע להושיט עזרה, אולם מטח יריות נוסף פגע בכל הנוכחים. אמבולנס שהגיע למקום פינה את הארבעה לבית החולים. ו"ע הגיעה במצב אנוש ומתה מפצעיה כעבור זמן קצר. בעלה נפגע קשה ונאלץ לעבור טיפולי פיזיותרפיה ממושכים. אֶחיו נפגעו אף הם בכמה מאיברי גופם. 

המוקד להגנת הפרט פנה לפרקליטות הצבאית במחוז דרום בדרישה לפתוח בחקירת האירוע. הפרקליטות התמהמהה, ולאחר שנה עתר המוקד לבג"ץ. בעקבות העתירה הסכים הפרקליט הצבאי הראשי לדון באירוע אך קבע שאין מקום לפתוח בחקירה פלילית. המוקד הגיש ערר על ההחלטה, ובעקבות הערר החליטה פרקליטת פיקוד דרום להורות על פתיחה בחקירה. למעלה משמונה חודשים חלפו מבלי שנערכה ולו פעולת חקירה אחת של ממש, ומשכך הגיש המוקד ביוני 2006 עתירה נוספת ובה מנה את מחדלי הפרקליטות הצבאית ומצ"ח בפרשה. בנובמבר 2007 הודיעה פרקליטות מחוז דרום על סגירת התיק. בית המשפט מחק את העתירה והשית הוצאות על המדינה.

במקביל הגישו בני המשפחה באמצעות המוקד תביעת נזיקין נגד מדינת ישראל והצבא. בקיץ 2009 נאלץ המוקד למשוך את התביעה במסגרת משיכת תביעות דומות של תובעים פלסטינים המתגוררים ברצועת עזה, בשל סירוב ישראל לאפשר את כניסתם לשטחי ישראל לצורך הליכי המשפט. בפברואר 2010 הגיש המוקד תביעה מחודשת מטעם המשפחה. במהלך הדיון בתביעה טענה המדינה כי יש לדחותה מחמת התיישנות. בית המשפט דחה את הטענה וקבע כי "קיים קושי רב בקבלת הטענה לפיה בשל החלטה פוליטית המונעת כניסה לישראל נמנע בפועל הדיון מכל תביעה משפטית של תושבי עזה".

בדצמבר 2010 הוגש כתב הגנה הדוחה את התביעה על הסף בטענה שהאירוע התרחש במהלך "פעולה מלחמתית", הפוטרת את המדינה מחובת הפיצוי. לעניין המקרה גופו, המדינה מכחישה הן את טענת התקיפה והן את הטענה כי התובעים נפגעו כתוצאה מירי מצד כוחות הביטחון.